ISRAEL ACT NOW

Never Again

Subscribe
Add to Technorati Favourites
Add to del.icio.us
Sunday, November 21, 2010

A Picture Is Worth a Thousand Words!

Posted by JewishRefugee

United Kingdom: 12 Tribes of Israel



Divided Kingdom: 931BC1Kings 12



Israel Under Solomon



Alexander's Conquests



Roman Empire



After more than 600 years the religion of Islam Emerged!

Ottoman Empire




Ottoman Empire after WWI (Notice the creation of Egypt, Syria, Lebanon, Iran, Iraq, Turkey and so forth) CREATION






British Mandate of Palestine "Israel and Jordan" (The Real Two State Solution)




U.N. Partition Plan (The Unjust Occupation of the Jewish Homeland Began)



Armistice Lines 1949-1967 (After the war initiated by the Arab neighbors, note Armistice Lines are not Politically Recognized Borders)



Six Day War 1967 (Second Trial to destroy the Jewish Land, note defensive war)




Land for Peace or Diplomatic Suicide of Israel



The Final Peace Solution a.k.a. Farewell Israel



Image 1: United Kingdom: 12 Tribes of Israel

Image 2: Divided Kingdom: 931BC1Kings 12

Image 3: Israel Under Solomon

Image 4: Alexander's Conquests

Image 5: Roman Empire


After more than 600 years the religion of Islam Emerged!


Image 6: Ottoman Empire

Image 7: Ottoman Empire after WWI (Notice the creation of Egypt, Syria, Lebanon, Iran, Iraq, Turkey and so forth) CREATION

Image 8: British Mandate of Palestine (The Real Two State Solution)

Image 9: U.N. Partition Plan (The Unjust Occupation of the Jewish Homeland Began)

Image 10: Armistice Lines 1949-1967 (After the war initiated by the Arab neighbors, note Armistice Lines are not Politically Recognized Borders)

Image 11: Six Day War 1967 (Second Trial to destroy the Jewish Land, note defensive war)

Image 12: Land for Peace or Diplomatic Suicide of Israel

Image 13: The Final Peace Solution a.k.a. Farewell Israel


Map Sources:
http://images.google.com/imgres?imgurl=http://
www.preceptaustin.org/map%2520of%2520tribes%2520of%2520israel.gif&imgrefurl=http://www.preceptaustin.org/
biblical_maps.htm&usg=__T1w5rUes1dJjsbmi29_zDXWYg7o=
&h=500&w=367&sz=68&hl=en&start=44&um=1&tbnid=rg6_CcIIQR2TEM:
&tbnh=130&tbnw=95&prev=/images%3Fq%3Dold%2Bisrael%2Bmap%2Bduring
%2Bsalomon%26ndsp%3D21%26hl%3Den%26sa%3DN%26start%3D42%26um%3D1



Bookmark and Share

Misrepresentation 101!

Posted by JewishRefugee

Bookmark and Share
Monday, August 16, 2010

Israel's Critical Security Needs for a Viable Peace

Posted by JewishRefugee

Bookmark and Share
Friday, September 11, 2009

The Third Jihad (MUST WATCH)

Posted by JewishRefugee

Bookmark and Share
Wednesday, July 29, 2009

Freedom of Bias vs. Freedom of Facts

Posted by JewishRefugee

1. You start by making an assumption about a subject or an object.

2. Then over the course of time you start to have people who are telling you that the assumptions are really true. And because of their position in the society people at large believe them.

3. Eventually because you see the subject or an object (externally) that makes you forget what is not seen (internally).

The visible the tangible obviously displaces the invisible and the intangible. So why bother with something you cannot see when you have so many of those that you can see http://www.irmep.org/, http://www.jewwatch.com/, and so forth.

The truth is being forgotten!

If you are stating the truth, the passage of time has no effect. Truth does not change in the course of time. But if you make an assumption, it?s your own idea; it?s your own opinion; with the course of time almost inventible you going to have to start lying. Because you are going to have to bolster your argument, particularly because people are starting to question; so in order to quell the people they had intensify the argument. And when that does not work then they have to again amplify the argument, ?if you do not do that then you are really in trouble.? Time is enemy of falsehood; time is not the enemy of truth. Truth becomes truer with passage of time. It was true yesterday the day before, it is true today, and truth loves time. Truth gets stronger with time but falsehood is afraid of time because time wears it down so it is inevitable that you are going to have to continue upping the ante and eventually you are going to have to start torturing people. Just like communism in the Former Soviet Union or when the Nazi?s gave a death penalty to those who would help Jews. After all, not every German was a Nazi. That is history, eventually if the people are rising against your assumptions; you as a ruler will have to start torturing people. Because how else do you keep a falsehood going. You only can fool people for so long and after you fool them you start exterminating them.

At the end of the day, the notion that the "Western World (U.S.A.) is hated because of Israel" is false. To the contrary, Israel is hated because of the Western World. An excellent question would be WHY!

It is simple

Israel is a democratic state that follows the rule of law.
Rule of Law has several factors:

1. Identity as a citizen
2. Voting as the primary action or behavior of the citizen
3. Regular political competition and contestation for power
4. Lively Party System
5. Orderly transition of power, finally;
6. Loyal Opposition

In other words, it is the only Western Style country in the Middle East. The Middle Eastern Governments feel threatened by Israel being in the middle and what it represents. If the majority of the Middle Eastern countries have a free vote tomorrow you will see those governments removed. My heart goes with the people of Iran who have been cheated during the recent elections thus breaking the fundamental principles of the Rule of Law. Not only they were cheated, they were not even allowed to peacefully protest.

Women in Israel have all the rights that are enjoyed in the Western Style Democracies. I hope I do not have to go into detail about the horrendous treatment of women in the Middle East.

Tolerances vs. Intolerance there are about 1.5 million Arabs living in Israel (Green Line). On the other hand if you count the Jewish population in the Middle East except Israel you will not count more than couple of hundreds of people in each country with an exception of Iran (20,000-25,000). Furthermore, since 1948-present there has been 850,000 Jewish Refugees from those lands. The question is how come no one talks about those refugees or the reparations for those refugees?

How come I cannot go to some Arab countries because I have an Israeli stamp in my U.S. Passport? I would really like to see some of the old places in those lands. After all there were indigenous Jewish communities for thousands of years residing in those places.

We as Americans should be proud of our contributions for the State of Israel, the forefront of Western values in the Middle East and remember that no relationship is a one way street; Israel taking from U.S. and that’s it. There is so much that the United States and humanity at large receives back from Israel; from basic things like cell-phones innovations and computer parts to alternative energy like solar panels and advanced search algorithms for Google. If I am not mistaking, the U.S. congress in 1998, has said that the Israeli intelligence services have provided more information than the CIA. I do not think you have to be financial analysts to figure out of what amount of money (in billions) we are talking about. It is wrong for us to make assumptions that are baseless.

That said, people who make assumptions that are baseless and erroneous are at best ignorant or at worse .....??

I have tried to use completely different angles that might have contributed to a little bit of chaos. But this subject is huge and equally important that this paper, book, or for that matter hundredth of books would not be enough to cover the real situation on the ground. But what I do want you take out of this (of course if you read it) whether you agree or disagree with me is a question; perhaps a desire for a question; to challenge what I have said or at least be a little bit more aware of the reality on the ground in the future. We all have personal lives (family, school, jobs, and so forth) we are bombarded with information 24/7 but that does not give us a right to remain ignorant. Just because you do not know a law it does not mean you are exempt if you break it.

If you have questions or comments please don’t hesitate to write me back.

Resources:
Falsehood versus Truth comes from Rabbi Friedman.
The other information come from variety of other sources.

Bookmark and Share

WHAT ISRAEL DOES FOR THE UNITED STATES

Posted by JewishRefugee

Dr. Steve Carol

Throughout the six decades since the re-establishment of Israel, an often repeated claim in made that “Israel is a draining liability on the United States.” This claim is bogus and an examination of the facts hopefully will consign this charge to the trash-heap where it belongs.

Further adding to the problem are statements made by and the conduct of Israel's leftist leaders since 1993 create the false impression that Israeli-American ties constitute a one-way relationship. The impression is given that the U.S. gives and Israel merely receives and thus must constantly bow to “American pressure” as personified by the U.S. State Department.

The truth is that the relationship is a two-way partnership. For example:

• In 1952, as the Cold War got underway, U.S. Army Chief-of-Staff Omar Bradley called for the integration of Israel into the Mediterranean Basin area, in light of the country's location and unique capabilities.

• In 1967, Israel defeated a radical Arab, pro-Soviet offensive, which threatened to bring about the collapse of pro-American Arab regimes and disrupt oil supply, thus severely undermining the American standard of living. The U.S. gained valuable military information from analysis of captured Soviet equipment, including SAM-2, SAM-12, Mig-21 aircraft, and Soviet T-54 battle tanks. In fact, Israel gave an entire squadron of MiG-21s to the U.S. which was dubbed the “Top Gun” squadron and used by the U.S. Air and Naval forces for training purposes. Since 1967, Israel transferred captured Soviet weapons systems to the U.S. Pentagon after every conflict: 1967, 1967-70, 1973, 1982, 1990 (Scud remnants from the Gulf War), and 2006 (remnants of Iranian supplied missiles.

• In the 1967-1970 1000 Day War of Attrition, the IDF, armed with American aircraft successfully defeated a Soviet-supplied air defense system, pointing out the deficiencies in Soviet air-defense doctrine to US defense planners. Israel shared captured military equipment include P-2 radar and Soviet tanks with the U.S. military.

• In 1970, Israel brought about the withdrawal of Syrian forces from Jordan, at a time when the U.S. was tied up by wars in Vietnam, Laos, and Cambodia, thus preventing the fall of the pro-American Hashemite regime and the installation of a pro-Soviet radical Palestinian terrorist regime.

• In 1973 – thanks to U.S. re-supply, but without U.S. forces, Israel defeated Soviet-trained and equipped Egyptian and Syrian forces. Israel again shared captured Soviet equipment, including T-62 battle tanks with the U.S. Israel emerged as the only reliable ally where U.S. troops could land, where U.S. equipment can be pre-positioned, where the U.S. has friendly port facilities (in Haifa and Ashdod) in the entire Middle East region. This too has saved the U.S. billions of dollars.

• 1970s - Joseph Sisco, a former U.S. Assistant Secretary of State, assistant to Secretary of State Henry Kissinger during the latter’s shuttle diplomacy, told the Israeli author and military expert, Shmuel Katz: “I want to assure you, Mr. Katz, that if we were not getting full value for our money, you would not get a cent from us.”

• In 1981, Israel bombed the Iraqi nuclear reactor at Osirak, delaying Saddam Hussein’s quest for nuclear weapons. It thus provided the U.S. with the option of engaging in conventional wars with Iraq in 1991 and 2003.

• The vice president General Dynamics which produces the F16 fighter jets has stated that Israel is responsible for 600 improvements in the plane's systems, modifications estimated to be worth billions of dollars, which spared dozens of research and development years.

• In 1982, Israel destroyed Soviet anti-aircraft batteries in Lebanon that were considered immune to American weapons. Israel promptly shared the operation's lessons, estimated to be worth billions of dollars.

• Former Secretary of State and NATO forces commander Alexander Haig has stated that he is pro-Israeli because Israel is the largest American aircraft carrier in the world that cannot be sunk, does not carry even one American soldier, and is located in a critical region for American national security.

• During the first Gulf War 1991, Israel provided invaluable intelligence, an umbrella of air cover for military cargo, and had personnel planted in the Iraqi desert to pick up downed American pilots.

• General George Keegan, former head of U.S. Air Force Intelligence has publicly declared that “Israel is worth five CIA’s.” He further stated that between 1974 and 1990, Israel received $18.3 billion in U.S. military grants. During the same period Israel provided the U.S. with $50-80 billion in intelligence, research and development savings, and Soviet weapons systems captured and transferred to the U.S.

• In 2005, Israel provided America with the world's most extensive experience in homeland defense and warfare against suicide bombers and car bombs. American soldiers train in IDF facilities and Israeli-made drones fly above the "Sunni Triangle" in Iraq, as well as in Afghanistan, providing U.S. Marines with vital intelligence.

• In September 2007, the IAF destroyed a Syrian-North Korean nuclear plant, extending the US’s strategic arm. It provided the US with vital information on Russian air defense systems, which are also employed by Iran. It bolstered the US posture of deterrence and refuted the claim that US-Israel relations have been shaped by political expediency.

• In 2009, Israel shares with the US its battle-tested experience in combating Palestinian and Hizbullah terrorism, which are the role model of anti-US Islamic terrorism in Iraq and Afghanistan. US GIs benefit from Israel’s battle tactics against car bombs, improvised explosive devices and homicide bombing. An Israel-like ally in the Persian Gulf would have spared the need to dispatch US troops to Iraq, Kuwait and Saudi Arabia.

• Israel has relayed to the U.S. lessons of battle (during the Cold War – Soviet military doctrine) and counter-terrorism (including aircraft security, homicide-suicide bombings) which reduce American losses in Iraq and Afghanistan, prevent attacks on U.S. soil, upgrade American weapons, and contribute to the U.S. economy. Without Israel, the U.S. would have been forced to deploy tens of thousands of American troops in the eastern Mediterranean Basin, at a cost of billions of dollars a year.

• Senator Daniel Inouye has recently (2005) argued Israeli information regarding Soviet arms saved the U.S. billions of dollars. The contribution made by Israeli intelligence to America is greater than that provided by all NATO countries combined, he said.

• Israel's utilization of American arms guarantees its existence, but at the same time gives U.S. military industries, such as Boeing and General Dynamics, a competitive edge compared to European industries, while also boosting American military production, producing American jobs, and improving America's national security. Japan and South Korea, for example, preferred the "Hawkeye" spy plane and the MD-500 chopper, both purchased and upgraded by Israel, over comparable British and French aircraft.

• The American industries want U.S. aid to Israel to continue. The bulk of the $1.8 billion in annual U.S. military aid to Israel must be spent in the United States. That provides jobs for some 50,000 U.S. workers. Virtually all of the $1.2 billion in annual economic aid goes for repayment of debt to the United States, incurred from military purchases dating back many years. This debt is now close to being liquidated.

• Innovative Israeli technologies have a similar effect on American civilian, including computer-related industries and agricultural industries, which view Israel as a successful research and development site.

• Members of the U.S. Congress leaders, then Vice President Dick Cheney, and then Secretary of Defense Donald Rumsfeld are aware of Israel's unique contribution to U.S. interests. But, in fact, they all wonder why the post-1993 Israel does not use its impressive contribution as leverage, in sharp contrast to the pre-1993 Israel.

• In contrast to our commitments to Korea, Japan, Germany and other parts of the world, not a single American serviceperson needs to be stationed in Israel. Considering that the cost of one serviceperson per year – including backup and infrastructure – is estimated to be about $200,000 per year, and assuming a minimum contingent of 25,000 troops, the cost savings to the United States on that score alone are on the order of $5 billion a year.

Bookmark and Share
Tuesday, July 28, 2009

Technical Update!

Posted by JewishRefugee

I have created a separate page for all the videos that used to be posted on the main page Israel Act Now. The link http://middleastruth.blogspot.com/ will take you to the page where you can find all the videos (exclusively), you can also find the tab that can take you there right under the title among home and resources tabs. There are two reasons that I have decided to do that:

1. The blog's speed had increased enormously by separating videos from the articles; that will allow you to surf the main page Israel Act Now with more ease.

2. Secondly, you can locate the videos that you might have liked in the past a lot faster.

As always, if you have any suggestion that can increase the quality of this blog you are always welcome to write me at israelactnow@gmail.com

Regards,
Jewish Refugee

Bookmark and Share
Friday, July 17, 2009

The Demographic Myth (MUST READ)

Posted by JewishRefugee

Shoula Romano Horing - Apr 18, 2008
The Kansas City Jewish Chronicle



Upon returning from the Annapolis Conference, where Ehud Olmert and Palestinian leader Mahmoud Abbas pledged to reach a peace agreement by the end of 2008, the Prime Minister warned that failure to negotiate a two-state solution with the Palestinians would spell the end of Israel as a Jewish state.

His reasoning is based on his fear regarding the so called “demographic threat” to Israel from “a faster growing Palestinian population.” Since 2003, he has been warning that “ if a Palestinian state was not established, in just another few years, more and more Palestinians will say: “There is no place for two states between the Jordan and the sea and they would want the right to vote” and “then Israel would face a South African struggle for equal voting rights, and as soon as that happens, the state of Israel is finished.”

Such possible scenario is difficult to contemplate, because the residents of the West Bank and Gaza are not citizens of Israel, but residents of internationally disputed areas with Jordanian and Egyptian passports. These areas were never legally annexed to Israel. I cannot recollect an example in recent history where the international community forced a sovereign state to grant non-citizens the right to vote, regardless of the individual or collective wishes of its citizens.

The question still remains whether Israel should be afraid of being demographically overwhelmed and swallowed by the Palestinian population in the next 15 years.

Recently published demographic research seems to suggest that this fear has been based on fraudulent data and highly questionable predictions from the Palestinian Authority’s Central Bureau of Statistics in 1997.

In 1997, the bureau projected that the Arab population west of the Jordan River would, by 2015, outnumber the Jewish population. It pegged the 1997 Arab population of the West Bank at 2.4 million, Gaza at 1.43 million and the Israeli Arab population at 1.33 million. for a total of 5.16 million Arabs West of the Jordan River. This number was, to Zionist eyes, ominously close to Israel’s Jewish population at the time of 5.24 million.

These Arab population numbers were immediately adopted by such prominent Israeli demographers as the University of Haifa’s Arnon Soffer and the Hebrew University ‘s Sergio Della Pergola, who have both warned that by 2020 Jews will make up only between 40 and 46 percent of the overall population of Israel, plus the territories west of the Jordan River. Largely in reaction to these statistics, Prime Minister Ariel Sharon, at the urging of Ehud Olmert, decided to unilaterally withdraw the Israeli army and Jewish settlements from Gaza in 2005.

The sky-is-falling crowd got a surprise in January at the Herzilya Conference with the release of a new study by California researcher Bennet Zimmerman and Israeli strategist Yoram Ettinger. It questioned the PA’s 1997 findings, citing inaccuracies in data collection and incorrect assumptions that led to predictions that ignored Arab emigration and overstated the Arab birth rate.

Their new study concluded that the Jews currently constitute 67 percent of the population west of the Jordan River, excluding Gaza. Jews would be 60 percent of the population if Gaza is included.

In 1948, the Jewish population in Palestine was only 48 percent.

Fertility falloff

The new study suggests there are only 1.4 million Palestinians in the West Bank, and not 2.4 million as the Palestinians claim. Zimmerman and Ettinger assert that the PCBS totals include double-counts like the 230,000 Arab residents of Jerusalem, and the 105,000 Palestinians who received blue Israeli cards in 1997, who were already included in the Israeli-Arab population. In addition, the data collected by the Palestinians includes 325,000 Palestinians who reside abroad. This is akin to counting the 800,000 Israeli natives who now live in the United States as part of Israel’s population.

The 300,000 Palestinian births that were predicted never occurred, and the 236,000 people predicted to move into the PA territory between 1997 and 2003 never materialized. During this time, 74,000 people left PA areas, likely prodded by Chairman Yasser Arafat’s corruption and conflict with Israel.

The new study suggests that the demographic establishment and the Israeli government prefer to also ignore the quick drop in natural growth and fertility rate among the Palestinians. According the UNRWA, the Arab fertility rate in the West Bank has plummeted from 5.4 children per woman to 3.24, while the Jewish fertility rate rose to 2.7 children per woman. Among the reasons for the drop are the introduction of family planning with 52 percent of married Arab women using birth control, a rising median age of marrying couples, higher divorce rates, better education and careers for women and the move from villages to cities. This falloff is consistent with the one taking place throughout the Muslim world.

Inside Israel, immigration from France and the former Soviet Union, coupled with a rise in the Jewish birthrate, kept the Israeli Arab population stable at 20 percent for the last dozen years. Inside the “Green Line,” or Israel’s pre-June 1967 borders, Jews make up 76 percent of the population and other non-Jewish immigrants account for another 4 percent.

Inside the city of Jerusalem, Jews make up 68 percent of the population, while the city’s fertility rate among the Jewish and Arab population is equal for the first time at 3.9 children per woman. Many researchers believe that the Jewish population in Jerusalem and inside Israel is even higher, because the Israeli Central Statistics Bureau include thousands of non-citizen Palestinian residents in the population data.

Thus, it seems that the Jewish majority is assured to continue well into the future inside Israel, Jerusalem and west of the Jordan River.

Tilting the scales

For any Israeli government to give up the strategic hills of the West Bank, thereby exposing the country’s main population centers to daily missile attacks from a future Palestinian state, and to divide Jerusalem, including the Old City, in order to get rid of the Arab neighborhoods based on unsubstantiated fears seems incredible and irresponsible.

For any government to rely on the data provided by the Palestinian Authority, which is notorious for its revisionist view of Jewish (and Arab) history, is naïve and self- destructive. It is disheartening to think that the PA’s propaganda has again been successful in manipulating Israel’s public and political debate and in psychologically intimidating the Israeli government into capitulating to the Arab agenda.

The ongoing negotiation between the Israelis and the Palestinians, which includes discussing the future of the Arab refugees who fled in the 1948 and 1967 wars to the surrounding Arab countries, will only hasten the nightmare scenario Olmert fears most.

Allowing 3 million Palestinians — the 650,000 refugees from 1948 and their descendants — to immigrate into Israel would bring an end to the Jewish state demographically, and, thankfully, no Israeli government would agree to this. However, even agreeing to let these refugees emigrate to a future Palestinian state in the West Bank will upset the demographic scale west of the Jordan River.

Historically, being numerous is not one of the Jewish people’s notable characteristics. To argue that a demographic threat justifies territorial withdrawals is similar to arguing that Israel should disband the country, close its doors and leave the Middle East based on being surrounded by numerous hostile Arabs on all sides. In response to this baseless fear, how do we explain Israel’s ability to survive and even flourish in the Middle East with a population of just 5.4 million Jews surrounded by more than 300 million Arabs?

Shoula Romano Horing was born and raised in Israel. She is an attorney, a speaker and a radio talk show host. Her e-mail address is Shoula1@aol.com.

Bookmark and Share
Monday, July 13, 2009

Imperialist Israel

Posted by JewishRefugee

It is really pathetic when media, politicians, and just every day people refer to Israel as an Imperialist or Expansionist occupier. If this is the case than Israel is worst Imperial occupier in the world because it comprises of less than 1% of the Middle East; I cannot even see Israel on the World Map. All I see is a dot and number that refers to a key in which Israel is written after that number.

So the next time when someone refers to Israel as an expansionist entity, for sake of common sense correct them because it is very insulting. After all we live in the 21st century, if you want to see an empire Google Greek, Roman, Ottoman, and other expansionist Empires.


For those of you who are still struggling with the idea that Israel is not an expansionist empire I will try to put things in better perspective.

1. Israel is slightly smaller than the State New Jersey

2. Israel land area is: 20,330 sq km compare the world 148.94 million sq km; compare to France 640,053 sq km; compare to Egypt land: 995,450 sq km: compare to Russia land: 16,995,800 sq km; compare to Great Britain land: 241,590 sq km; compare to Jordan 91,971 sq km: compare to U.S. 9,161,923 sq km.

3. The land area of Israel by size is surpassing countries like Swaziland, Micronesia, Cayman Islands, Liechtenstein, British Virgin Islands, and other nascent countries.

4. It’s like comparing the size of the earth to the size of sun.

I hope by putting things in perspective it will help those who humiliate the real expansionist empires such as Russian, Persian, or British Empires.

If you have any questions or concerns regarding Israel not being an Imperialist or Expansionist entity please do not hesitate to e-mail me at israelactnow@gmail.com. I know it can be difficult at times to use common sense but it does not mean we can remain ignorant. In fact opposite is true.

Bookmark and Share

1967 – 1949 = 18

Posted by JewishRefugee

Two States for Two Peoples; Two State Solution; No Apartheid; and Self-Determination




Those slogans represent an important declaration for an establishment of the second Arab-Palestinian State (first being Trans-Jordan; Jordan; Hashemite Kingdom of Jordan). But I am not going to discuss the point; because of the Jordan, Arab-Palestinians do not deserve a second state. I will try to discuss this reason from a different perspective; so for a second forget about that the Two State Solution is already implemented. Let us start from the scratch; there is a tiny strip of land from Mediterranean Sea to the Jordan River. Two Peoples, Jews not Israelis and Arabs not Palestinians have a conflict amongst each other regarding the control of that land.

Majority of the world side of the story:
On November 29, 1947, the United Nations “General” Assembly approved a plan; Resolution 181 note to resolve “Arab”-“Jewish” “Conflict” by partitioning the remaining 22% of the British Mandate of Palestine into two States, one “Jewish” and one “Arab.”




Jewish Side of the Story:

We accept the Partition

Arab Side of the Story:

We oppose the Partition

The outcome of the disagreement between the Arabs and the World was a military invasion of 7 Arab Nations onto the 650,000 people newly established Jewish State. The period between 1948 through 1949 became known as the Israel’s War of Independence.

The territorial outcome of the war was that Egypt “occupied” Gaza Strip and Jordan “occupied Judea and Samaria (distorted name West Bank). This territorial arrangement is also referred to as the pre-1967 borders to which the European Union, Russia, China, United States, and other U.N. members are aspiring Israel to return and establish a second Palestinian state on Gaza, Judea and Samaria.


Question #1:
How come the so called Palestinians (Arab) did not revolt or commit suicide attacks against the occupiers of the so-called Palestinian Land for the sake of Self-Determination? I mean after all, Egypt and Jordan occupied Gaza and Judea and Samaria (West Bank) not Israel.


Before I ask another question I would like to include another historical event that took place.

After the Egyptians closed the Strait of Tiran (Declaration of War); after Syria day and night bombarded Jewish farms in the North of Israel from the Golan Heights (Declaration of War); after Egypt and Syria amassed military equipment with Soviet Union’s help close to the Israeli Borders (Declaration of War); after Egyptians expelled the United Nations Peace Keepers from Sinai Peninsula that were supposed to be there to make sure that war does not erupt in the first place (so much for U.N. peace keepers they leave when they are actually needed). Well after several declarations of wars Israel has finally came to its sanity and launched a pre-emptive attack on the aggressors. Even though Jordan was warned not to intervene; they attacked Israel. Even though the war is called the Six-Day War it was actually the Six-Hour War since Egyptian and Syrian Air Force was destroyed within hours of the defensive Israeli attack.

The territorial outcome of the defensive war Israel acquired:

1. Jewish People had finally United Jerusalem
2. Jewish People liberated Judea and Samaria from Jordanians
3. Jewish People liberated Golan Heights from Syria
4. Jewish People liberated Gaza Strip
5. Jewish People acquired Sinai Peninsula
From historical perspective the liberated lands were the major military invasion points for all the invaders of the Jewish Country. Let go back to our analysis of the outcomes; the Arabs were extremely infuriated due to the embarrassing losses incurred. They thought long and they though hard and the came up with a good strategy.

1. Emergence of the Palestinian Nation
2. Pre-1967 borders for the Palestinian State
3. Jerusalem as they Capital of the Palestinian State

“The Palestinian people do not exist. The creation of a Palestinian state is only a means for continuing our struggle against the state of Israel for our Arab unity. In reality today there is no difference between Jordanians, Palestinians, Syrians and Lebanese. Only for political and tactical reasons do we speak today about the existence of a Palestinian people, since Arab national interests demand that we posit the existence of a distinct "Palestinian people" to oppose Zionism.

For tactical reasons, Jordan, which is a sovereign state with defined borders, cannot raise claims to Haifa and Jaffa, while as a Palestinian, I can undoubtedly demand Haifa, Jaffa, Beer-Sheva and Jerusalem. However, the moment we reclaim our right to all of Palestine, we will not wait even a minute to unite Palestine and Jordan. “

Zuheir Mohsen Palestinian leader of the Syria-controlled as-Sa'iqa faction of the Palestine Liberation Organization (PLO) between 1971 and 1979

Question #2
So how come the so-called Palestinians did not create a Palestinian State between 1949 and 1967; they had 18 years to do so?

Bookmark and Share
Sunday, June 28, 2009

Netanyahu has betrayed the Jewish State of Israel or did he?

Posted by JewishRefugee

Scenario I:
The newly elected Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu launched his campaign platform with three major points:

1. Nuclear Iran

2. Economic Recovery

3. Security of Israel

He refused to accept the Palestinian State as a possible outcome of the Arab-Israeli conflict before the elections. He gave us hope before the elections, the hope that has vanished after the Bar-Ilan University speech.




He has accepted the Palestinian State, he is now removing the Jewish outposts, they are removing roadblock and checkpoints, and they are removing Israeli Soldiers from the four major cities in Judea and Samaria. I hope I do not have to remind you of the ramifications of all those actions taken by our newly elected Prime Minister.



The question is what is the difference between Likud-led coalition and Kadima led coalition? Perhaps the question of unified Jerusalem that Netanyahu has said should be united Jewish Capital. But frankly, I do not believe Netanyahu since he has changed his mind so many times since he was elected Prime Ministers that I believe he might agree to Jerusalem becoming a capital of the second Palestinian State.



That said there is no difference between Netanyahu and Ehud Olmert they are both cowards when it comes to saying NO to Washington. Israel is left with no leaders that can protect it rights on the ground.

Scenario II:
The newly elected Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu and the newly elected president of the United States are engaged in a serious tactical maneuver.
The new Obama Administration is engaging the Muslim world, but at the same time distancing itself from the Israel. The question is why?

If Iran does not stop its nuclear program Israel will have to attack militarily the Iranian Nuclear Sites. The backlash against Israel is well known (huge), but United State’s interests in Iraq and Afghanistan might take a smaller backlash since Washington has distanced itself from Israel and even putting unprecedented pressure on the Jewish State. The Muslim world will not blame the United States for its cooperation with Israel.

Furthermore, the Arab world might be keener at helping the United States in the region if they see Israel being pushed around by the United States. That is why Netanyahu, Obama, Mitchel, Lieberman, Clinton, and others are playing this show of clash between Israel and the United States.

After all, Arab-Israeli conflict is Arab-Israeli Conflict not Persian-Israeli Conflict and they would love to see Iranian Nuclear Ambitions Destroyed.

The question is which of the scenarios is more realistic in this situation? I know the first one sound more realistic unlike the dream world of the second scenario. But the one certain thing in the political world is that it is very uncertain and any developments are possible.


What do you think?


Bookmark and Share
Friday, June 26, 2009

Demilitarized Palestinian State?

Posted by JewishRefugee

by Prof. MK Arieh Eldad

Once upon a time, there was such a state.

"I don't think there's a Palestinian nation. There's an Arab nation. I don't think there's a Palestinian nation. That's a colonial invention. Since when were there Palestinians? I think there's only an Arab nation. Until the end of the 19th century, Palestine was the southern part of Greater Syria."
If I had said this, I would undoubtedly be called a Jewish nationalist, a racist, and worst of all - detached from reality. Yet, note well, these words were spoken by former MK Dr. Azmi Bishara in an interview with Yaron London several years ago. Bishara is a leader of Israeli Arab citizens who openly identify with the enemy, and who was forced to flee Israel under suspicion of aiding Hizbullah in wartime.

When Benjamin Netanyahu delivered his Bar-Ilan speech, he could have used these words. He could have ripped the mask of deception from the terrible historical lie that we have taken to our hearts as if it were written on the Tablets of the Law given at Sinai. "Two States for Two Nations" has become holy dogma and anyone who challenges its validity is suspected of blasphemy.

But even if we assume that Netanyahu wished to speak in terms acceptable to Europe and the United States, rather than to fight a battle which he considered lost, still it would have been better had he not deceived his listeners with the scam known as "a demilitarized state."

When I heard the speech, my initial reaction was: "There ain't no such animal." Of course, I don't mean nano-states such as Andorra or the Vatican, which have themselves chosen not to maintain an army. There is no real state in the world defined as a demilitarized state. And Netanyahu did not make do with a misleading general statement, he went into details: the state won't have missiles and rockets and planes, and will not be able to sign treaties.

The more I listened to this and said to myself that there is no such thing, I was reminded of something quite bothersome. Was there once such a state? And then one of my friends reminded me there had been.

"It will be forbidden to Germany to maintain or build fortifications... in this territory (West of the Rhine).... It is forbidden for Germany to maintain an army.... the German army will not include more than seven infantry divisions.... It is forbidden for Germany to import or export tanks or any other military hardware.... The German naval forces will be limited and are not to include submarines. The armed forces of Germany will not include any air forces.... In the political realm, Germany is forbidden to enter into any treaty with Austria."

So it was written and sealed in the Treaty of Versailles. The treaty was signed on June 28, 1919, as part of the Paris Peace Conference following the First World War. Essentially, Germany became a demilitarized state and was also limited from a political perspective.

So what happened? Did the "demilitarized" status prevent the Second World War and, worst of all, the destruction of European Jewry?

By 1922, an agreement between Russia and Germany had been signed in the Italian city of Rapallo. The agreement was open and met the terms of the Versailles Treaty, but the conference that prepared it was secret; and there, Soviet Russia and Germany agreed on joint establishment of weapons factories, poison gas and ammunition. German army officers were sent to Russia to be trained in the use of weapons that were forbidden to be maintained in Germany. In Germany, civilian factories were refurbished into arms factories, funded, as it were, by private individuals, not the state.

When I heard about the widespread activity of Jews in the Obama court and about the extreme anti-Israeli stance they are taking, and about the anger of the extreme Left in Israel over Netanyahu's speech - in that he did not express a willingness to take in Arab refugees, give away Jerusalem and dismantle settlements, all as a prepayment for negotiating with the enemies of Israel - I again thought of the Rapallo Treaty. It was the Jewish foreign minister of Germany, Walther Rathenau, who stood behind the agreement that years later gave Nazi Germany its powerful war machine. And it was Erhard Milch, the son of a Jewish father, who subverted the Versailles Treaty and, in the guise of civilian aeronautic companies and flying clubs, established Lufthansa, which during the war became the Luftwaffe, the German air force that in weeks overcame Poland and France and bombed London in the Blitz. The Jewish people can be trusted to bring forth warped members who will arm the "demilitarized Palestinian state", if one should ever come to be.

The lesson being that there is no political power that can prevent a sovereign state from doing whatever it wants. Netanyahu knows that if ever a Palestinian state should, Heaven forbid, be established, Israel will not be able to declare war on it if it should choose, for instance, to sign an international tourism agreement with Cyprus or a transfer-of-technology agreement with Iran. If pipes are manufactured in Tulkarm, Israel will not be able to start a war that can be justified in the eyes of the world if steel cutters turn the pipes into Kassam rockets. Since nothing other than Israeli force could possibly preserve demilitarization, Netanyahu is deceiving the people of Israel and promising them something that cannot be delivered.

But all of the above is not the main thing. The main thing is that Netanyahu has recognized the right of Arabs to establish a sovereign state in our homeland. None of his conditions and reservations can hide this abomination. Whoever recognizes the right of his enemy to establish a state in his homeland has abandoned all principle and all that is left to do is argue over the price. Whoever has left his religion and changed his faith cannot insist on observing the commandments of what is no longer his faith. Whoever has abandoned his patrimony has no basis on which to insist on continuing to build on its lands.

Bookmark and Share
Sunday, June 21, 2009

Situation in IRAN

Posted by JewishRefugee

Coming to the elections in Iran we had elections take place in Lebanon. Before the elections in Lebanon majority of experts gave the victory to Hezbollah but their surprise Hezbollah lost to the pro-Western camp of Lebanon. That was a huge blow to Ayatollah’s regime in Iran and its president Mahmoud Ahmadinejad who poured billions of dollars to Lebanon in support of Hezbollah. The problem they faced was what would have happened if hard-line lunatic Mahmoud Ahmadinejad lost to the reformist Mir Hossein Mousavi. You might rightly ask he is the same as Mahmoud Ahmadinejad when it comes to the nuclear programs so he cannot be a reformist. I will address this legit question a little bit further into the post. But coming back to what if Mahmoud Ahmadinejad did lose what could have been the consequences for the world, U.S.A., Israel, Syria, Radical Islam in the Middle East and around the world? In simplistic terms it would have been different for everyone. For the U.S.A. it would mean that they have a better dialogue partner to open the diplomatic channel and shun Israel off. For Israel it would have been a huge blow since majority of its offense against Iranian nuclear programs is built upon Mahmoud Ahmadinejad’s hateful speeches “wipe Israel of the map” and denial of Holocaust. Thus, by eliminating Mahmoud Ahmadinejad it would stump Israel in its efforts to isolate and eventually attack Iran. For radical elements it would probably be about the same support financially and militarily because we have to remember Mir Hossein Mousavi would have remained under the Ayatollah who as we know is the Supreme Leader who makes all of the final decisions. Suffice it say, election of Mir Hossein Mousavi under previous conditions would have meant that the ugly face of the regime would have been covered by Mir Hossein Mousavi supposed reformist stance, that would have allowed for them to complete their nuclear program. Therefore, the victory of Mahmoud Ahmadinejad was a at the minimum a positive outcome for the efforts to stop Iranian Nuclear Program.

I want to clarify or perhaps highlight that the president of Iran is not leader of the country Ayatollah Khamenei has the final say in everything including foreign and domestic policies. With that in mind, what is the meaning of what is happening in Iran as we speak?

1. The Ayatollahs of Iran are split (this is major).

2. People are tired of poverty, isolation, and oppression.

3. Mir Hossein Mousavi reborn!

Beginning with the first point, Ayatollahs are split in two camps Khamenei and Rafsanjani. The reason for the split is because Khamenei enjoys stability under hardliner Mahmoud Ahmadinejad thus he wants to keep him at all costs. On the other hand, Rafsanjani camp is terrified by Ahmadinejad’s militarization of the government and the country. Majority of the key posts in Iran have been given to Mahmoud Ahmadinejad friends from Basij and other organizations when he took over after Khatami. Thus, this contributed to the power decline of the Ayatollahs of Iran. We have to understand that Mahmoud Ahmadinejad is not religious leader he is a hardcore thug. This threat to their power made Ahmadinejad as an unlikable character to the Rafsanjani camp. So we have Ayatollah Khamenei who likes the stability with Mahmoud Ahmadinejad and Ayatollah Rafsanjani whose power is declining. This has never occurred since 1979, although protests have taken previously the Ayatollahs were always as one against the protesters. (This factor or a crack is different and it is important to take a note of it)

The second point, that the people of Iran are tired of poverty, isolation, and oppression and now the arranged vote. For all of its faults we have to give Iran credit for having legit elections in the past. After all, Khatami became the president in 1997 even though he was not supported by the Ayatollah Khamenei. The Iranian people took the dire economic situation because it was their choice when it came to the elections; we have to understand that economy might not be number one factor when people are voting. But this time around it was different. The elections were engineered no doubt about it. The landslide itself explains that it was rigged. If it was a close race the protesters might have been alright with Mahmoud Ahmadinejad winning but when they saw unbelievable the over 60% win it was the blow to the core of the Islamic Republic of Iran. Furthermore, when the religious supreme leader approved the elections as the divine outcome it has made people even more irritated. In other words, the religious supreme leader is covering a false election by using the divine. Dishonesty and Divine is oxymoron. The people of Iran finally decided it was enough since the supreme leader is now untruthful so they began to revolt.

Well in order to revolt you need a figure behind who you can stand and support. That brings us to the point number three, Mir Hossein Mousavi reborn! The reason, I use the word reborn because Mir Hossein Mousavi has changed between who he was coming to the elections and who he is now after the elections. As I have mentioned above that if Mousavi won the elections and became Iranian president at the first place he would have been just a cover up for the Ayatollah Khamenei regime. But this cannot happen anymore since the threshold has been passed and is at the point of no return. Mousavi has openly challenged the Supreme Leader Ayatollah Khamenei. The Ayatollah has threatened Mousavi with excommunication or exile. The Ayatollah Khamenei when addressing the nation during the prayers was not joined by neither Mousavi nor Rafsanjani the head of a very power council in Iran. Rafsanjani’s family members are being arrested. But more importantly the people who protested at the beginning with “Where is my vote?” not they protest by saying “Death to Khamenei.” We can clearly see that the situation in Iran has deteriorated beyond imaginable. Mousavi understands that he cannot be the Mousavi who was going into the elections (under Khamenei figure) and this is not what people want. So he will change. That said, we have a post-protest Mousavi effect that has taken place. He does not have another option because the people does not want the old regime of the Khamenei nor they want the old Mousavi; they want reform.

Last but not least, is whether this protest will overcome the Khamenei or it will be overcome by Khamenei? Honestly, I do not think anyone knows and I am not an exception. But one thing is for sure that Iran is not going to be the Iran we knew prior to the election of 2009. Once there is a crack no matter how much you cover it or glue it, it will remain there forever as a vulnerability of the Ayatollah Khamenei Regime. That said I wish the people of Iran strength and continued determination that they have demonstrated already. After all, tenths of lives have been lost already. I hope you realize your dream of freedom if that is what you seek.

Bookmark and Share
Sunday, June 14, 2009

Netanyahu speech in full

Posted by JewishRefugee

http://www.youtube.com/watch?v=n7d68GM6xzA


Benjamin Netanyahu: full speech on Palestinian state
Below is the full transcript of Benjamin Netanyahu, the Israeli prime minister's, speech in which he said he would accept a Palestinian state if it was unarmed.

Published: 10:19PM BST 14 Jun 2009

"Honoured guests, citizens of Israel.
Peace has always been our people's most ardent desire. Our prophets gave the world the vision of peace, we greet one another with wishes of peace, and our prayers conclude with the word peace.

We are gathered this evening in an institution named for two pioneers of peace, Menachem Begin and Anwar Sadat, and we share in their vision.
Two and half months ago, I took the oath of office as the Prime Minister of Israel. I pledged to establish a national unity government – and I did. I believed and I still believe that unity was essential for us now more than ever as we face three immense challenges – the Iranian threat, the economic crisis, and the advancement of peace.
The Iranian threat looms large before us, as was further demonstrated yesterday. The greatest danger confronting Israel, the Middle East, the entire world and human race, is the nexus between radical Islam and nuclear weapons. I discussed this issue with President Obama during my recent visit to Washington, and I will raise it again in my meetings next week with European leaders. For years, I have been working tirelessly to forge an international alliance to prevent Iran from acquiring nuclear weapons.
Confronting a global economic crisis, the government acted swiftly to stabilise Israel's economy. We passed a two-year budget in the government – and the Knesset will soon approve it.
And the third challenge, so exceedingly important, is the advancement of peace. I also spoke about this with President Obama, and I fully support the idea of a regional peace that he is leading.
I share the President's desire to bring about a new era of reconciliation in our region. To this end, I met with President Mubarak in Egypt, and King Abdullah in Jordan, to elicit the support of these leaders in expanding the circle of peace in our region.
I turn to all Arab leaders tonight and I say: "Let us meet. Let us speak of peace and let us make peace. I am ready to meet with you at any time. I am willing to go to Damascus, to Riyadh, to Beirut, to any place- including Jerusalem. I call on the Arab countries to co-operate with the Palestinians and with us to advance an economic peace. An economic peace is not a substitute for a political peace, but an important element to achieving it. Together, we can undertake projects to overcome the scarcities of our region, like water desalination or to maximise its advantages, like developing solar energy, or laying gas and petroleum lines, and transportation links between Asia, Africa and Europe.
The economic success of the Gulf States has impressed us all and it has impressed me. I call on the talented entrepreneurs of the Arab world to come and invest here and to assist the Palestinians – and us – in spurring the economy.
Together, we can develop industrial areas that will generate thousands of jobs and create tourist sites that will attract millions of visitors eager to walk in the footsteps of history – in Nazareth and in Bethlehem, around the walls of Jericho and the walls of Jerusalem, on the banks of the Sea of Galilee and the baptismal site of the Jordan. There is an enormous potential for archeological tourism, if we can only learn to co-operate and to develop it.
I turn to you, our Palestinian neighbours, led by the Palestinian Authority, and I say: Let's begin negotiations immediately without preconditions. Israel is obligated by its international commitments and expects all parties to keep their commitments.
We want to live with you in peace, as good neighbours. We want our children and your children to never again experience war: that parents, brothers and sisters will never again know the agony of losing loved ones in battle; that our children will be able to dream of a better future and realise that dream; and that together we will invest our energies in ploughshares and pruning hooks, not swords and spears.
I know the face of war. I have experienced battle. I lost close friends, I lost a brother. I have seen the pain of bereaved families. I do not want war. No one in Israel wants war.
If we join hands and work together for peace, there is no limit to the development and prosperity we can achieve for our two peoples – in the economy, agriculture, trade, tourism and education – most importantly, in providing our youth a better world in which to live, a life full of tranquillity, creativity, opportunity and hope.
If the advantages of peace are so evident, we must ask ourselves why peace remains so remote, even as our hand remains outstretched to peace? Why has this conflict continued for more than sixty years?
In order to bring an end to the conflict, we must give an honest and forthright answer to the question: What is the root of the conflict?
In his speech to the first Zionist Conference in Basel, the founder of the Zionist movement, Theodore Herzl, said about the Jewish national home "This idea is so big that we must speak of it only in the simplest terms." Today, I will speak about the immense challenge of peace in the simplest words possible.
Even as we look toward the horizon, we must be firmly connected to reality, to the truth. And the simple truth is that the root of the conflict was, and remains, the refusal to recognise the right of the Jewish people to a state of their own, in their historic homeland.
In 1947, when the United Nations proposed the partition plan of a Jewish state and an Arab state, the entire Arab world rejected the resolution. The Jewish community, by contrast, welcomed it by dancing and rejoicing.
The Arabs rejected any Jewish state, in any borders.
Those who think that the continued enmity toward Israel is a product of our presence in Judea, Samaria and Gaza, is confusing cause and consequence.
The attacks against us began in the 1920s, escalated into a comprehensive attack in 1948 with the declaration of Israel's independence, continued with the fedayeen attacks in the 1950s, and climaxed in 1967, on the eve of the six-day war, in an attempt to tighten a noose around the neck of the State of Israel.
All this occurred during the fifty years before a single Israeli soldier ever set foot in Judea and Samaria.
Fortunately, Egypt and Jordan left this circle of enmity. The signing of peace treaties have brought about an end to their claims against Israel, an end to the conflict. But to our regret, this is not the case with the Palestinians. The closer we get to an agreement with them, the further they retreat and raise demands that are inconsistent with a true desire to end the conflict.
Many good people have told us that withdrawal from territories is the key to peace with the Palestinians. Well, we withdrew. But the fact is that every withdrawal was met with massive waves of terror, by suicide bombers and thousands of missiles.
We tried to withdraw with an agreement and without an agreement. We tried a partial withdrawal and a full withdrawal. In 2000 and again last year, Israel proposed an almost total withdrawal in exchange for an end to the conflict, and twice our offers were rejected.
We evacuated every last inch of the Gaza strip, we uprooted tens of settlements and evicted thousands of Israelis from their homes, and in response, we received a hail of missiles on our cities, towns and children.
The claim that territorial withdrawals will bring peace with the Palestinians, or at least advance peace, has up till now not stood the test of reality.
In addition to this, Hamas in the south, like Hizbollah in the north, repeatedly proclaims their commitment to "liberate" the Israeli cities of Ashkelon, Beersheba, Acre and Haifa. Territorial withdrawals have not lessened the hatred, and to our regret, Palestinian moderates are not yet ready to say the simple words: Israel is the nation-state of the Jewish people, and it will stay that way.
Achieving peace will require courage and candour from both sides, and not only from the Israeli side. The Palestinian leadership must arise and say: "Enough of this conflict. We recognise the right of the Jewish people to a state of their own in this land, and we are prepared to live beside you in true peace." I am yearning for that moment, for when Palestinian leaders say those words to our people and to their people, then a path will be opened to resolving all the problems between our peoples, no matter how complex they may be.
Therefore, a fundamental prerequisite for ending the conflict is a public, binding and unequivocal Palestinian recognition of Israel as the nation state of the Jewish people. To vest this declaration with practical meaning, there must also be a clear understanding that the Palestinian refugee problem will be resolved outside Israel's borders. For it is clear that any demand for resettling Palestinian refugees within Israel undermines Israel's continued existence as the state of the Jewish people.
The Palestinian refugee problem must be solved, and it can be solved, as we ourselves proved in a similar situation. Tiny Israel successfully absorbed tens of thousands of Jewish refugees who left their homes and belongings in Arab countries. Therefore, justice and logic demand that the Palestinian refugee problem be solved outside Israel's borders. On this point, there is a broad national consensus. I believe that with goodwill and international investment, this humanitarian problem can be permanently resolved.
So far I have spoken about the need for Palestinians to recognise our rights. In a moment, I will speak openly about our need to recognise their rights. But let me first say that the connection between the Jewish people and the Land of Israel has lasted for more than 3500 years. Judea and Samaria, the places where Abraham, Isaac, and Jacob, David and Solomon, and Isaiah and Jeremiah lived, are not alien to us. This is the land of our forefathers.
The right of the Jewish people to a state in the land of Israel does not derive from the catastrophes that have plagued our people. True, for 2000 years the Jewish people suffered expulsions, pogroms, blood libels, and massacres which culminated in a Holocaust – a suffering which has no parallel in human history. There are those who say that if the Holocaust had not occurred, the state of Israel would never have been established. But I say that if the state of Israel would have been established earlier, the Holocaust would not have occurred. This tragic history of powerlessness explains why the Jewish people need a sovereign power of self-defence. But our right to build our sovereign state here, in the land of Israel, arises from one simple fact: this is the homeland of the Jewish people, this is where our identity was forged. As Israel's first Prime Minister David Ben-Gurion proclaimed in Israel's Declaration of Independence: "The Jewish people arose in the land of Israel and it was here that its spiritual, religious and political character was shaped. Here they attained their sovereignty, and here they bequeathed to the world their national and cultural treasures, and the most eternal of books."
But we must also tell the truth in its entirety: within this homeland lives a large Palestinian community. We do not want to rule over them, we do not want to govern their lives, we do not want to impose either our flag or our culture on them.
In my vision of peace, in this small land of ours, two peoples live freely, side-by-side, in amity and mutual respect. Each will have its own flag, its own national anthem, its own government. Neither will threaten the security or survival of the other.
These two realities – our connection to the land of Israel, and the Palestinian population living within it – have created deep divisions in Israeli society. But the truth is that we have much more that unites us than divides us. I have come tonight to give expression to that unity, and to the principles of peace and security on which there is broad agreement within Israeli society. These are the principles that guide our policy.
This policy must take into account the international situation that has recently developed. We must recognise this reality and at the same time stand firmly on those principles essential for Israel. I have already stressed the first principle – recognition. Palestinians must clearly and unambiguously recognise Israel as the state of the Jewish people. The second principle is: demilitarisation. The territory under Palestinian control must be demilitarised with ironclad security provisions for Israel. Without these two conditions, there is a real danger that an armed Palestinian state would emerge that would become another terrorist base against the Jewish state, such as the one in Gaza. We don't want Kassam rockets on Petach Tikva, Grad rockets on Tel Aviv, or missiles on Ben-Gurion airport. We want peace.
In order to achieve peace, we must ensure that Palestinians will not be able to import missiles into their territory, to field an army, to close their airspace to us, or to make pacts with the likes of Hizbollah and Iran. On this point as well, there is wide consensus within Israel.
It is impossible to expect us to agree in advance to the principle of a Palestinian state without assurances that this state will be demilitarised.
On a matter so critical to the existence of Israel, we must first have our security needs addressed.
Therefore, today we ask our friends in the international community, led by the United States, for what is critical to the security of Israel: Clear commitments that in a future peace agreement, the territory controlled by the Palestinians will be demilitarised: namely, without an army, without control of its airspace, and with effective security measures to prevent weapons smuggling into the territory – real monitoring, and not what occurs in Gaza today. And obviously, the Palestinians will not be able to forge military pacts.
Without this, sooner or later, these territories will become another Hamastan. And that we cannot accept.
I told President Obama when I was in Washington that if we could agree on the substance, then the terminology would not pose a problem. And here is the substance that I now state clearly: If we receive this guarantee regarding demilitirization and Israel's security needs, and if the Palestinians recognise Israel as the State of the Jewish people, then we will be ready in a future peace agreement to reach a solution where a demilitarised Palestinian state exists alongside the Jewish state.
Regarding the remaining important issues that will be discussed as part of the final settlement, my positions are known: Israel needs defensible borders, and Jerusalem must remain the united capital of Israel with continued religious freedom for all faiths.
The territorial question will be discussed as part of the final peace agreement. In the meantime, we have no intention of building new settlements or of expropriating additional land for existing settlements.
But there is a need to enable the residents to live normal lives, to allow mothers and fathers to raise their children like families elsewhere. The settlers are neither the enemies of the people nor the enemies of peace. Rather, they are an integral part of our people, a principled, pioneering and Zionist public.
Unity among us is essential and will help us achieve reconciliation with our neighbours. That reconciliation must already begin by altering existing realities. I believe that a strong Palestinian economy will strengthen peace.
If the Palestinians turn toward peace – in fighting terror, in strengthening governance and the rule of law, in educating their children for peace and in stopping incitement against Israel – we will do our part in making every effort to facilitate freedom of movement and access, and to enable them to develop their economy. All of this will help us advance a peace treaty between us.
Above all else, the Palestinians must decide between the path of peace and the path of Hamas. The Palestinian Authority will have to establish the rule of law in Gaza and overcome Hamas. Israel will not sit at the negotiating table with terrorists who seek their destruction. Hamas will not even allow the Red Cross to visit our kidnapped soldier Gilad Shalit, who has spent three years in captivity, cut off from his parents, his family and his people. We are committed to bringing him home, healthy and safe.
With a Palestinian leadership committed to peace, with the active participation of the Arab world, and the support of the United States and the international community, there is no reason why we cannot achieve a breakthrough to peace.
Our people have already proven that we can do the impossible. Over the past 61 years, while constantly defending our existence, we have performed wonders. Our microchips are powering the world's computers. Our medicines are treating diseases once considered incurable. Our drip irrigation is bringing arid lands back to life across the globe. And Israeli scientists are expanding the boundaries of human knowledge. If only our neighbours would respond to our call – peace too will be in our reach.
I call on the leaders of the Arab world and on the Palestinian leadership, let us continue together on the path of Menahem Begin and Anwar Sadat, Yitzhak Rabin and King Hussein. Let us realise the vision of the prophet Isaiah, who in Jerusalem 2700 years ago said: "nations shall not lift up sword against nation, and they shall learn war no more."
With God's help, we will know no more war. We will know peace."

http://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/middleeast/israel/5535664/Benjamin-Netanyahu-full-speech-on-Palestinian-state.html

Bookmark and Share
Saturday, June 13, 2009

Two State Solution (Israel not included)

Posted by JewishRefugee

In the Middle East words and phrases have different meanings from those in the West. For example peace (West) means truce (Middle East). For Israel’s partners’ peace in Western terms for them means reconciliation; for reconciliation to occur there must be no foreign occupation of any part of Dar-al-Islam. That is exactly why they portray Israel as foreign occupants and migrants from Europe. That is exactly why they deny the Jewish History to Judea, Samaria, Jerusalem, Hebron, and other places that belong to Israel. In other words, deception is a major ingredient of their diplomatic war against the west.

With that in mind, here are some facts about the “Two State Solution”.

1. It means Second Palestinian State in Gaza, Judea, and Samaria (Jordan #1).

2. The right of return of the so-called Palestinian refugee (around 4,000,000 people) into mainland Israel.

3. JudenFree Judea and Samaria same as Gaza.

4. The end of Israel.

1. Look at the British Mandate of Palestine it incorporates present day Israel and Jordan; that was partitioned into “two-state for two people,” and ratified by the League of Nation the predecessor of the United Nations. Thus, Jordan is the first Palestinian State.

2. The United Nations recognized around 800,000 from 1940s- refugees from the Muslim lands but does not specifically say they were Jewish. The United Nations also recognizes around 600,000 so-called Palestinian refugees. But the major difference between the two of them is that the Jewish Refugees number remained the same but the Palestinian Refugees are accumulating number from 600,000 to now around 4,000,000. How is that possible? Well the U.N. based on unexplainable reason adds every Arab descendent from those 600,000 to that number. Well shouldn’t they use the same treatment for the Jewish Refugees there were absorbed by Israel and other countries?
With that in mind, 4,000,000 Arabs returning to Israel will make majority Arabs in Israel then Jews thus the end of the Jewish State.

3. Can someone explain to me one thing because I still don’t get it, why do the Jews had to leave Gaza or have to leave Judea and Samaria in the final settlement solution? While at the same time Israel has to absorb millions of Arabs? And how is it justified? Because in my understanding this is the repression of the Jews by the World Community who are supporting this including E.U., Russia, U.S.A. and other members of the quartet. This solution is blatant discrimination and suppression of the Jewish People in the only Jewish State in the world. This solution will bring apartheid where Jews will become second class citizens.

4. I do not think you have to be a political or strategic analyst to understand that this means the end of Israel.

Therefore, whoever is supporting the “two state solution” is not supporting Israel and Jordan but supporting Jordan and Palestine, thus the destruction of Israel.

Bookmark and Share
Wednesday, June 10, 2009

American National Security (Part1)

Posted by JewishRefugee

The issue of the national security is not a static but an evolving matter. Therefore the approach towards the subject of the national security requires ongoing improvement or refinement in order to engage them accordingly. Indeed at the strategic level, there is a paradox of whether to address immediate threats with low plausibility now or wait until those threats might become highly plausible in the future. To illustrate this paradox, the strategic doctrines that denote the nation’s vital interests that unsurprisingly flow into the concept of containment, will be discussed.


I would like to use the anthropological term age grade that incorporates a certain age phases (infancy, childhood, adolescence, the college years, young adulthood, middle ages, and old age)[1] in analogy with United States’ evolution in regards to the national security strategy in order to give a little context. Before the Independence from the Great Britain, future United States was in its infant stage heavily depending on its parent support. Than arrived the childhood stage during that time the Great Britain was overwhelmed by the wars in Europe. As a child future United States learned how to depend on itself while the parent was busy with grown up affairs and did not pay enough attention to the child. Once the parent wanted to reestablish authoritative bond that once existed, the future United States was in the adolescence stage; thus heavily resisted its parent’s authority to bow to the demands. That brought the war of Independence in which the United States became a newly established sovereign country. In other words, the U.S. has moved out of its parents house, therefore as a newly established country the vulnerabilities are everywhere and capabilities to mitigate them are miniature.


Accordingly, the U.S. entered its college years in which it learned to “navigate the ship-of-state through these troubled diplomatic waters.”[2] During the college years the U.S. has utilized its inherent location (the detached and distant situation) to formulate its foreign policies.[3] As a result, the first four policies emerged Exceptionalism, Unilateralism, the American System, and Expansionism. During those periods the United States’ defined immediate threats that should have been addressed accordingly, things like pirates or any threat that was within close proximity to its borders. But as the time went the proximity has changed as the national interests of the United States have amplified. It came to a point that a tiny strip in the east has occupied the lands from Atlantic to the Pacific Ocean (water’s edge theory).


During college the United States has simultaneously began the young adulthood years, but after finishing college that stage was quite different in terms that it had began its real job. In other words, it has began to embark on the world stage by McKinley’s progressive imperialism, by sending its fleet around the world, and its first major involvement (alliance) with other countries breaking away from the notion of entangling alliances and that the U.S. does not hunt for monsters abroad.[4] As years passed by another war was plunged upon the United States but this time the exception to the rule has become a rule. The entangling alliances were there and the U.S. did not withdraw back to its hemisphere. The U.S. has finally entered its middle ages with the Era of Containment (inhibition) and Global Meliorism (charity) surpassing the Era of Liberal Internationalism. At its middle ages, the United States enjoyed economic, political, and social hegemony in the Western Hemisphere and a significant influence around the world. That has become hegemony after the Soviet Union collapsed, thus ending the Cold War (unipolar moment). [5] As a result the Containment Era had ended but the Era of Global Meliorism took more aggressive posture. That has also contributed to rapid globalization trend that has contributed to the geopolitical shrinking of the globe.[6]


[1] Conrad Phillip Kottak, On Being Different: Age and Generations (New York: McGraw Hill, 2008), 187.
[2] Francis P. Sempa, “U.S. National Security Doctrines Historically Viewed,” American Diplomacy.org (April 19, 2004), 2.
[3] Francis P. Sempa, “U.S. National Security Doctrines Historically Viewed,” American Diplomacy.org (April 19, 2004), 3.
[4] Jay Tolson, “The New American Empire?” USNewsClassroom (January 13, 2003), 4, 5.
[5] Jay Tolson, “The New American Empire?” USNewsClassroom (January 13, 2003), 8, 9.
[6] Francis P. Sempa, “U.S. National Security Doctrines Historically Viewed,” American Diplomacy.org (April 19, 2004), 12.

Bookmark and Share
Sunday, June 7, 2009

Vote for Israel!

Posted by JewishRefugee

In an important bid to show the support of Israel we have to mobilize and vote for freedom and against deception and tyranny.

Please cast your vote for Israel at:

http://www.israel-vs-palestine.com/US/EN/

At this time Israel is standing at 47% while a state that never existed nor exists now is at 53%.

Bookmark and Share

Blog Technical Update

Posted by JewishRefugee

Dear readers,

As you might have noticed, Israel Act Now has gone through some changes recently.

1. There is a new a tool added on the top right corner; the Search Bar that will help you locate specific posts, words, and phrases within the blog.

2. Also, under every post you will find a small button (called share) on the bottom left corner; it will allow you to bookmark and share specific posts with friends or foes of Israel by using facebook, delicious, twitter, and digg, among others.

3. Furthermore, due to a request from one of our readers, I have changed the style and size of the font for better readability. (Thanks for the advice)

4. Last but not least, there is a little bit of work needs to be done to launch a “poll” that seems to be a very difficult task due to the template design.

Hopefully these changes will be in your benefit to help your visit experience become more efficient and easy. After all, the blog is about the Middle East the most complicated and volatile region of the world, thus, by at least making the blog user friendly it will enhance effectiveness of our quest towards factual information.

By the way, if you have any suggestions or questions regarding the changes or any other aspects of the blog, I will gladly take them into the consideration.

Kind Regards,




Jewish Refugee

IsraelActNow@gmail.com

Bookmark and Share
Monday, June 1, 2009

American Jews

Posted by JewishRefugee




Since Day One in the office he began selling Israel short when he called Abu-Mazen before any other leaders.

He and his VP made trips to the Middle East and have not visited Israel.

The pressure that is put on Israel is disproportionate with the pressure on the other side.

The anti-Israeli trend is here and the trend is strong.

I just want to say that not all the Jews have voted for him; yes it is true that we are only the minority against the 80% who did vote. Also, not all the Americans voted for him as well. At times it upsets me when non-Jews care more for the Jewish State of Israel then the Jews themselves. But at the same time, I would like to thank those people for understanding what it means for Israel to remain a Jewish State.

The reason I am writing this article is because I hear the soreness and pain from the Israeli Jews who think that we have betrayed Israel on November 4th 2008.

Once again we are the 20% of the Jews and

We support Israel,

We support Judea, Samaria, Golan Heights, Aza, and above all, United Jerusalem to remain Israel,

We support the growth within Israel we do not call them settlements or outposts we call them Israel,

We are against appeasement and capitulation (THREE STATE SOLUTION) yes three states Jordan is the first Arab State why should there be two more in Aza, Judea, and Samaria?

WE SUPPORT ISRAEL!

As far as the 80% of them what can we do, they are still our brothers and sisters? Let’s hope that come next elections into the congress 2010 and presidential elections 2012 they make the right decisions. One might rightfully say there is going to be a lot of damage done to the American-Israeli relationship and Israeli security during those years. I agree but we are Jews the nations of great fortitude that has outlived all the world empires and I do not see a reason why that would change now.

After all, Israel was, is, and will always be God Willing!

Jewish State was before the Babylonians and after them.

Jewish State was before the Greeks and after them.

Jewish State was before the Romans and after them.

Jewish State was before the Islamic Empires and after them.

Jewish State was before the United States and it will be so after United States.

That said, don't worry Obama is here for maximum of 8 years but the Jewish State is for Eternity.

Israel > Obama

Bookmark and Share
Sunday, May 31, 2009

Fire Sale of Israel!

Posted by JewishRefugee

If you do not have time to watch the whole video which I do recommend; the most revealing part of the video is from 20:45 to the end.

Bookmark and Share
Thursday, May 28, 2009

Thanks North Korea?

Posted by JewishRefugee

The 21st century has experienced two nuclear device testing and both of these tests took place in North Korea. Recently, North Korea has tested a nuclear device and several short-range missiles that broke out the havoc around the world. The implications of this act of disobedience from North Korea can take our discussion in several different directions. But the title surprisingly “thanks” North Korea for its disobedience. One might rightfully ask who in the right mind would thank for such a provocative act.

Well, it is not a secret that North Korea, Iran, Syria, and other countries are pursuing the development of the weapons of mass destructions. On the other hand, we have countries like U.S., China, Russia, and other countries that are pursuing or supposedly pursuing non-proliferation of the weapons of mass destruction. So we have two camps that are opposing each other or supposedly opposing each other.

With that in mind, let’s throw in another factor into the equation; that would be Israel that is threatened by the members of the former camp (Iran and Syria). Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu recently visited Washington where he was asked or pressured to delay or forget about the potential military strike on the Iranian nuclear facilities due to the diplomatic track that would take place between Tehran and Washington in order to resolve the standoff between Iran and Israel, U.S., U.N., E.U., Russia, and others. The only problem is that the time is running out before Iran will actually have a functional (deliverable) nuclear device and Israel whose very existence is threatened cannot afford for this to happen. Therefore, we have a dilemma when does Israel know that diplomatic track has lost its ground hence, the green light to strike Iran. I am one of those people who are called pessimists but I like to call myself realist, therefore I believe that the diplomacy has already failed even before it began. But the world that we live in is very complex, especially with the new administration in Washington that has made it even more complex. The president of the United States has asked or ordered the prime minister of Israel to halt potential military strike on Iran to give the diplomacy a chance. Israel does not want to say no but it understands that there are limits for goodwill; that is when goodwill contributes to suicide.

Netanyahu returns to Israel perplexed as to what to do and when? But comes May 25, 2009 and North Korea has increased the tensions to a whole different level. Thus, North Korea takes priority over Iran due to close proximity to the nuclear device.

THE WHOLE WORLD IS WATCHING!

WHAT? WHY?

How can a small country like North Korea draw so much attention? The answer is simple. NORTH KOREA IS A CASE STUDY IN THE NEW WORLD ORDER! A PRECEDENT!

With the new administration advocating non-proliferation and the fast track negotiations with the Russians regarding the renewal of Strategic Arms Reduction Treaty on one side and rogue states like North Korea and Iran blatantly challenging the order on the other side. There is a dilemma of its own. What should the new administration do? Well there are three tools of power that are: Diplomatic, Economic, and Military. In regards to North Korea and Iran Diplomatic and Economic tools were already used, but the new administration wants to try the diplomatic and economic tracks once again in hopes that it will be different. But as Benjamin Franklin once said “the definition of insanity is doing the same thing over and over and expecting different results.”

The only aspect that is different now is that instead of Iran being the country that would be approached to cease its nuclear progress it would be North Korea. So Washington is going to have the chance to demonstrate how the diplomacy will work with North Korea before Iran. Let us remember that there are higher stakes in Asia-Pacific than in the Middle East. The second largest economy in the world Japan is at stake. South Korea another important country is at stake. So let me guess Washington will force South Korea to surrender territories and share its capital with North Korea? Or it would force South Korea to sponsor North Korea’s regime by sending them money, construction materials, food, and other supplies so North Korea does not fall into humanitarian crisis? In other words sponsor your own suicide. Why not that is what Israel is ordered to do if it’s wants United States to stop Iran.

That said, thanks North Korea for your swiftness. If the United States fails to stop North Korea that is significantly smaller in its territory, resources, and population than there should be no doubts left in Israel or around the world that Washington will not be able to stop Iran from acquiring weapons of mass destruction. In other words, diplomacy will fail and Iran will acquire its weapons because if North Korea is not stopped the Iranian leadership will draw conclusion that Iran is also eligible. Thus, Israel has green light to strike Iran; the last or the default tool that is called military.

The time is running out for the new administration to prove its capabilities.

Bookmark and Share
Sunday, May 24, 2009

Jerusalem in Torah!

Posted by JewishRefugee

1. יהושע פרק י פסוק א
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם:

2. יהושע פרק י פסוק ג
וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר:

3. יהושע פרק י פסוק ה
וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ:

4. יהושע פרק י פסוק כג
וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן:

5. יהושע פרק יב פסוק י
מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶחָד מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶחָד:

6. יהושע פרק טו פסוק ח
וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה:

7. יהושע פרק טו פסוק סג
וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא <יוכלו> יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

8. יהושע פרק טו פסוק סג
וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא <יוכלו> יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

9. יהושע פרק יח פסוק כח
וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם: פ

10. שופטים פרק א פסוק ז
וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת שָׁם: פ

11. שופטים פרק א פסוק ח
וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ:

12. שופטים פרק א פסוק כא
וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ס

13. שופטים פרק א פסוק כא
וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ס

14. שופטים פרק יט פסוק י
וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ:

15. שמואל א פרק יז פסוק נד
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ: ס

16. שמואל ב פרק ה פסוק ה
בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:

17. שמואל ב פרק ה פסוק ו
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה:

18. שמואל ב פרק ה פסוק יג
וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת:

19. שמואל ב פרק ה פסוק יד
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה:

20. שמואל ב פרק ח פסוק ז
וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם:

21. שמואל ב פרק ט פסוק יג
וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו: פ

22. שמואל ב פרק י פסוק יד
וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם:

23. שמואל ב פרק יא פסוק א
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם: ס

24. שמואל ב פרק יא פסוק יב
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת:

25. שמואל ב פרק יב פסוק לא
וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם <במלכן> בַּמַּלְבֵּן וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם: פ

26. שמואל ב פרק יד פסוק כג
וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה וַיָּבֵא אֶת אַבְשָׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם: פ

27. שמואל ב פרק יד פסוק כח
וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִַם שְׁנָתַיִם יָמִים וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה:

28. שמואל ב פרק טו פסוק ח
כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר אִם <ישיב> יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי יְקֹוָק יְרוּשָׁלִַם וְעָבַדְתִּי אֶת יְקֹוָק:

29. שמואל ב פרק טו פסוק יא
וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר:

30. שמואל ב פרק טו פסוק יד
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב:

31. שמואל ב פרק טו פסוק כט
וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

32. שמואל ב פרק טו פסוק לז
וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם:

33. שמואל ב פרק טז פסוק ג
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי:

34. שמואל ב פרק טז פסוק טו
וְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִָם וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ:

35. שמואל ב פרק יז פסוק כ
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: ס

36. שמואל ב פרק יט פסוק כ
וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ:

37. שמואל ב פרק יט פסוק כו
וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת:

38. שמואל ב פרק יט פסוק לד
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי אַתָּה עֲבֹר אִתִּי וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם:

39. שמואל ב פרק יט פסוק לה
וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם:

40. שמואל ב פרק כ פסוק ב
וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלִָם:

41. שמואל ב פרק כ פסוק ג
וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת: ס

42. שמואל ב פרק כ פסוק ז
וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּבֹּרִים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:

43. שמואל ב פרק כ פסוק כב
וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ: ס

44. שמואל ב פרק כד פסוק ח
וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם:

45. שמואל ב פרק כד פסוק טז
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְקֹוָק הָיָה עִם גֹּרֶן <האורנה> הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: ס

46. מלכים א פרק ב פסוק יא
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים:

47. מלכים א פרק ב פסוק לו
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה:

48. מלכים א פרק ב פסוק לח
וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים: ס

49. מלכים א פרק ב פסוק מא
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם גַּת וַיָּשֹׁב:

50. מלכים א פרק ג פסוק א
וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב:

51. מלכים א פרק ג פסוק טו
וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו: פ

52. מלכים א פרק ח פסוק א
אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן:

53. מלכים א פרק ט פסוק טו
וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר:

54. מלכים א פרק ט פסוק יט
וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ:

55. מלכים א פרק י פסוק כו
וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנְחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

56. מלכים א פרק י פסוק כז
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:

57. מלכים א פרק יא פסוק ז
אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן:

58. מלכים א פרק יא פסוק יג
רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:

59. מלכים א פרק יא פסוק כט
וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה:

60. מלכים א פרק יא פסוק לב
וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דֹוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:

61. מלכים א פרק יא פסוק לו
וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם:

62. מלכים א פרק יא פסוק מב
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה:

63. מלכים א פרק יב פסוק יח
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם:

64. מלכים א פרק יב פסוק כא
<ויבאו> וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה: פ

65. מלכים א פרק יב פסוק כז
אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:

66. מלכים א פרק יב פסוק כח
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

67. מלכים א פרק יד פסוק כא
וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית:

68. מלכים א פרק יד פסוק כה
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה <שושק> שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם:

69. מלכים א פרק טו פסוק ב
שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם:

70. מלכים א פרק טו פסוק ד
כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם:

71. מלכים א פרק טו פסוק ד
כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם:

72. מלכים א פרק טו פסוק י
וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם:

73. מלכים א פרק כב פסוק מב
יְהוֹשָׁפָט בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי:

74. מלכים ב פרק ח פסוק יז
בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה <שנה> שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

75. מלכים ב פרק ח פסוק כו
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

76. מלכים ב פרק יב פסוק ב
בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבָע:

77. מלכים ב פרק יב פסוק יח
אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם:

78. מלכים ב פרק יב פסוק יט
וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׂוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם:

79. מלכים ב פרק יד פסוק ב
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <יהועדין> יְהוֹעַדָּן מִן יְרוּשָׁלִָם:

80. מלכים ב פרק יד פסוק ב
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <יהועדין> יְהוֹעַדָּן מִן יְרוּשָׁלִָם:

81. מלכים ב פרק יד פסוק יג
וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ <ויבאו> וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה:

82. מלכים ב פרק יד פסוק יג
וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ <ויבאו> וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה:

83. מלכים ב פרק יד פסוק יט
וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִתֻהוּ שָׁם:

84. מלכים ב פרק יד פסוק כ
וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַל הַסּוּסִים וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד:

85. מלכים ב פרק טו פסוק ב
בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם:

86. מלכים ב פרק טו פסוק ב
בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם:

87. מלכים ב פרק טו פסוק לג
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק:

88. מלכים ב פרק טז פסוק ב
בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמַלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יקֹוָק אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו:

89. מלכים ב פרק טז פסוק ה
אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם:

90. מלכים ב פרק יח פסוק ב
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמַלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה:

91. מלכים ב פרק יח פסוק יז
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס:

92. מלכים ב פרק יח פסוק יז
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס:

93. מלכים ב פרק יח פסוק כב
וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם:

94. מלכים ב פרק יח פסוק כב
וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם:

95. מלכים ב פרק יח פסוק לה
מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל יְקֹוָק אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי:

96. מלכים ב פרק יט פסוק י
כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

97. מלכים ב פרק יט פסוק כא
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם:

98. מלכים ב פרק יט פסוק לא
כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְקֹוָק <> צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: ס

99. מלכים ב פרק כא פסוק א
בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ:

100. מלכים ב פרק כא פסוק ד
וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי:

101. מלכים ב פרק כא פסוק ז
וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם:

102. מלכים ב פרק כא פסוק יב
לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל <שמעיו> שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו:

103. מלכים ב פרק כא פסוק יג
וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ:

104. מלכים ב פרק כא פסוק יג
וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ:

105. מלכים ב פרק כא פסוק טז
וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:

106. מלכים ב פרק כא פסוק יט
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמַלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה:

107. מלכים ב פרק כב פסוק א
בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמַלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת:

108. מלכים ב פרק כב פסוק יד
וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ:

109. מלכים ב פרק כג פסוק א
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:

110. מלכים ב פרק כג פסוק ב
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק:

111. מלכים ב פרק כג פסוק ד
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְקֹוָק אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל:

112. מלכים ב פרק כג פסוק ה
וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם:

113. מלכים ב פרק כג פסוק ו
וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְקֹוָק מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם:

114. מלכים ב פרק כג פסוק ט
אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם:

115. מלכים ב פרק כג פסוק יג
וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ:

116. מלכים ב פרק כג פסוק כ
וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם:

117. מלכים ב פרק כג פסוק כג
כִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם:

118. מלכים ב פרק כג פסוק כד
וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְקֹוָק:

119. מלכים ב פרק כג פסוק כז
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם:

120. מלכים ב פרק כג פסוק ל
וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו: פ

121. מלכים ב פרק כג פסוק לא
בֶּן עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוֹטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:

122. מלכים ב פרק כג פסוק לג
וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת <במלך> מִמְּלֹךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיִּתֶּן עֹנֶשׁ עַל הָאָרֶץ מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב:

123. מלכים ב פרק כג פסוק לו
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <זבידה> זְבוּדָּה בַת פְּדָיָה מִן רוּמָה:

124. מלכים ב פרק כד פסוק ד
וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְקֹוָק לִסְלֹחַ:

125. מלכים ב פרק כד פסוק ח
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם:

126. מלכים ב פרק כד פסוק ח
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם:

127. מלכים ב פרק כד פסוק י
בָּעֵת הַהִיא <עלה> עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר:

128. מלכים ב פרק כד פסוק יד
וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל <עשרה> עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ:

129. מלכים ב פרק כד פסוק טו
וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת <אולי> אֵילֵי הָאָרֶץ הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה:

130. מלכים ב פרק כד פסוק יח
בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <חמיטל> חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:

131. מלכים ב פרק כד פסוק כ
כִּי עַל אַף יְקֹוָק הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל: ס

132. מלכים ב פרק כה פסוק א
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:

133. מלכים ב פרק כה פסוק ח
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם:

134. מלכים ב פרק כה פסוק ט
וַיִּשְׂרַף אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ:

135. מלכים ב פרק כה פסוק י
וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים:

136. ישעיהו פרק א פסוק א
חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:

137. ישעיהו פרק ב פסוק א
הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:

138. ישעיהו פרק ב פסוק ג
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם:

139. ישעיהו פרק ג פסוק א
כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם:

140. ישעיהו פרק ג פסוק ח
כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְקֹוָק לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ:

141. ישעיהו פרק ד פסוק ג
וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם:

142. ישעיהו פרק ד פסוק ג
וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם:

143. ישעיהו פרק ד פסוק ד
אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר:

144. ישעיהו פרק ה פסוק ג
וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי:

145. ישעיהו פרק ז פסוק א
וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ:

146. ישעיהו פרק ח פסוק יד
וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם:

147. ישעיהו פרק י פסוק י
כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן:

148. ישעיהו פרק י פסוק יא
הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ: ס

149. ישעיהו פרק י פסוק יב
וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו:

150. ישעיהו פרק י פסוק לב
עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר <בית> בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם: ס

151. ישעיהו פרק כב פסוק י
וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה:

152. ישעיהו פרק כב פסוק כא
וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה:

153. ישעיהו פרק כד פסוק כג
וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד: פ

154. ישעיהו פרק כז פסוק יג
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם:

155. ישעיהו פרק כח פסוק יד
לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

156. ישעיהו פרק ל פסוק יט
כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ:

157. ישעיהו פרק לא פסוק ה
כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט:

158. ישעיהו פרק לא פסוק ט
וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו נְאֻם יְקֹוָק אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם: ס

159. ישעיהו פרק לג פסוק כ
חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ:

160. ישעיהו פרק לו פסוק ז
וְכִי תֹאמַר אֵלַי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ:

161. ישעיהו פרק לו פסוק כ
מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל יְקֹוָק אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי:

162. ישעיהו פרק לז פסוק י
כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

163. ישעיהו פרק לז פסוק כב
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם:

164. ישעיהו פרק לז פסוק לב
כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְקֹוָק צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: ס

165. ישעיהו פרק מ פסוק ב
דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: ס

166. ישעיהו פרק מ פסוק ט
עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם:

167. ישעיהו פרק מא פסוק כז
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן:

168. ישעיהו פרק מד פסוק כו
מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם:

169. ישעיהו פרק מד פסוק כח
הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד: ס

170. ישעיהו פרק נא פסוק יז
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְקֹוָק אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית:

171. ישעיהו פרק נב פסוק א
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא:

172. ישעיהו פרק נב פסוק ב
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם <התפתחו> הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן: ס

173. ישעיהו פרק נב פסוק ט
פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם יְקֹוָק עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם:

174. ישעיהו פרק נב פסוק ט
פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם יְקֹוָק עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם:

175. ישעיהו פרק סב פסוק א
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר:

176. ישעיהו פרק סב פסוק ו
עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת יְקֹוָק אַל דֳּמִי לָכֶם:

177. ישעיהו פרק סב פסוק ז
וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ:

178. ישעיהו פרק סד פסוק ט
עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה:

179. ישעיהו פרק סה פסוק יח
כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ:

180. ישעיהו פרק סה פסוק יט
וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה:

181. ישעיהו פרק סו פסוק י
שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ:

182. ישעיהו פרק סו פסוק יג
כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ:

183. ישעיהו פרק סו פסוק כ
וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיקֹוָק בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְקֹוָק:

184. ירמיהו פרק א פסוק ג
וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי: ס

185. ירמיהו פרק א פסוק טו
כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם יְקֹוָק וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה:

186. ירמיהו פרק ב פסוק ב
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:

187. ירמיהו פרק ג פסוק יז
בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְקֹוָק וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְקֹוָק לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע: ס

188. ירמיהו פרק ג פסוק יז
בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְקֹוָק וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְקֹוָק לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע: ס

189. ירמיהו פרק ד פסוק ג
כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים:

190. ירמיהו פרק ד פסוק ד
הִמֹּלוּ לַיקֹוָק וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם:

191. ירמיהו פרק ד פסוק ה
הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ <ותקעו> תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר:

192. ירמיהו פרק ד פסוק י
וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְקֹוִק אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ:

193. ירמיהו פרק ד פסוק יא
בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר:

194. ירמיהו פרק ד פסוק יד
כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ:

195. ירמיהו פרק ד פסוק טז
הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם:

196. ירמיהו פרק ה פסוק א
שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ:

197. ירמיהו פרק ו פסוק א
הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל:

198. ירמיהו פרק ו פסוק ו
כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלִַם סֹלְלָה הִיא הָעִיר הָפְקַד כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ:

199. ירמיהו פרק ו פסוק ח
הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלִַם פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה: פ

200. ירמיהו פרק ז פסוק יז
הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם:

201. ירמיהו פרק ז פסוק לד
וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ:

202. ירמיהו פרק ח פסוק א
בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְקֹוָק <ויציאו> יוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם מִקִּבְרֵיהֶם:

203. ירמיהו פרק ח פסוק ה
מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מֵאֲנוּ לָשׁוּב:

204. ירמיהו פרק ט פסוק י
וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב: ס

205. ירמיהו פרק יא פסוק ב
שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתָּם אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:

206. ירמיהו פרק יא פסוק ו
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם:

207. ירמיהו פרק יא פסוק ט
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:

208. ירמיהו פרק יא פסוק יב
וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם:

209. ירמיהו פרק יא פסוק יג
כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל: ס

210. ירמיהו פרק יג פסוק ט
כֹּה אָמַר יְקֹוָק כָּכָה אַשְׁחִית אֶת גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת גְּאוֹן יְרוּשָׁלִַם הָרָב:

211. ירמיהו פרק יג פסוק יג
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם שִׁכָּרוֹן:

212. ירמיהו פרק יג פסוק כז
נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלִַם לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד: פ

213. ירמיהו פרק יד פסוק ב
אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה:

214. ירמיהו פרק יד פסוק טז
וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם:

215. ירמיהו פרק טו פסוק ד
וּנְתַתִּים <לזועה> לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם:

216. ירמיהו פרק טו פסוק ה
כִּי מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם וּמִי יָנוּד לָךְ וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ:

217. ירמיהו פרק יז פסוק יט
כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי <עם> הָעָם אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:

218. ירמיהו פרק יז פסוק כ
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה: ס

219. ירמיהו פרק יז פסוק כא
כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:

220. ירמיהו פרק יז פסוק כה
וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם:

221. ירמיהו פרק יז פסוק כו
וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית יְקֹוָק:

222. ירמיהו פרק יז פסוק כז
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה: פ

223. ירמיהו פרק יז פסוק כז
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה: פ

224. ירמיהו פרק יח פסוק יא
וְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם:

225. ירמיהו פרק יט פסוק ג
וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק מַלְכֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו:

226. ירמיהו פרק יט פסוק ז
וּבַקֹּתִי אֶת עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְנָתַתִּי אֶת נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ:

227. ירמיהו פרק יט פסוק יג
וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים לְכֹל הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים: פ

228. ירמיהו פרק כב פסוק יט
קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם: ס

229. ירמיהו פרק כג פסוק יד
וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ הָיוּ לִי כֻלָּם כִּסְדֹם וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה: ס

230. ירמיהו פרק כג פסוק טו
לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ: פ

231. ירמיהו פרק כד פסוק א
הִרְאַנִי יְקֹוָק וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל יְקֹוָק אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל:

232. ירמיהו פרק כד פסוק ח
וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

233. ירמיהו פרק כה פסוק ב
אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל כָּל עַם יְהוּדָה וְאֶל כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר:

234. ירמיהו פרק כה פסוק יח
אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה וְאֶת מְלָכֶיהָ אֶת שָׂרֶיהָ לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לִשְׁרֵקָה וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה:

235. ירמיהו פרק כז פסוק ג
וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:

236. ירמיהו פרק כז פסוק יח
וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר יְקֹוָק אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּיקֹוָק צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית יְקֹוָק וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: פ

237. ירמיהו פרק כז פסוק כ
אֲשֶׁר לֹא לְקָחָם נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגְלוֹתוֹ אֶת <יכוניה> יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: ס

238. ירמיהו פרק כז פסוק כ
אֲשֶׁר לֹא לְקָחָם נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגְלוֹתוֹ אֶת <יכוניה> יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: ס

239. ירמיהו פרק כז פסוק כא
כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בֵּית יְקֹוָק וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:

240. ירמיהו פרק כט פסוק א
וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בַּבֶלָה:

241. ירמיהו פרק כט פסוק א
וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בַּבֶלָה:

242. ירמיהו פרק כט פסוק ב
אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם:

243. ירמיהו פרק כט פסוק ב
אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם:

244. ירמיהו פרק כט פסוק ד
כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה:

245. ירמיהו פרק כט פסוק כ
וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק כָּל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: ס

246. ירמיהו פרק כט פסוק כה
כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים אֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וְאֶל צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְאֶל כָּל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר:

247. ירמיהו פרק לב פסוק ב
וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה:

248. ירמיהו פרק לב פסוק לב
עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:

249. ירמיהו פרק לב פסוק מד
שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְקֹוָק: פ

250. ירמיהו פרק לג פסוק י
כֹּה אָמַר יְקֹוָק עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה:

251. ירמיהו פרק לג פסוק יג
בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר יְקֹוָק: ס

252. ירמיהו פרק לג פסוק טז
בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ יְקֹוָק צִדְקֵנוּ: ס

253. ירמיהו פרק לד פסוק א
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ וְכָל מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל הָעַמִּים נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֶיהָ לֵאמֹר:

254. ירמיהו פרק לד פסוק ו
וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלִָם:

255. ירמיהו פרק לד פסוק ז
וְחֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר: פ

256. ירמיהו פרק לד פסוק ח
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר:

257. ירמיהו פרק לד פסוק יט
שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל:

258. ירמיהו פרק לה פסוק יא
וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם: פ

259. ירמיהו פרק לה פסוק יא
וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם: פ

260. ירמיהו פרק לה פסוק יג
כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל דְּבָרַי נְאֻם יְקֹוָק:

261. ירמיהו פרק לה פסוק יז
לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ:

262. ירמיהו פרק לו פסוק ט
וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וְכָל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם:

263. ירמיהו פרק לו פסוק ט
וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וְכָל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם:

264. ירמיהו פרק לו פסוק לא
וּפָקַדְתִּי עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ וְעַל עֲבָדָיו אֶת עֲוֹנָם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶל אִישׁ יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ: ס

265. ירמיהו פרק לז פסוק ה
וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם: פ

266. ירמיהו פרק לז פסוק ה
וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם: פ

267. ירמיהו פרק לז פסוק יא
וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלִָם מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה: ס

268. ירמיהו פרק לז פסוק יב
וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם:

269. ירמיהו פרק לח פסוק כח
וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם ס וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם: פ

270. ירמיהו פרק לח פסוק כח
וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם ס וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם: פ

271. ירמיהו פרק לט פסוק א
בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ: ס

272. ירמיהו פרק לט פסוק ח
וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ:

273. ירמיהו פרק מ פסוק א
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה:

274. ירמיהו פרק מב פסוק יח
כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה וְלֹא תִרְאוּ עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה:

275. ירמיהו פרק מד פסוק ב
כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב:

276. ירמיהו פרק מד פסוק ו
וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם וַתִּהְיֶינָה לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה: ס

277. ירמיהו פרק מד פסוק ט
הַשְׁכַחְתֶּם אֶת רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו וְאֵת רָעֹתֵכֶם וְאֵת רָעֹת נְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם:

278. ירמיהו פרק מד פסוק יג
וּפָקַדְתִּי עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל יְרוּשָׁלִָם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר:

279. ירמיהו פרק מד פסוק יז
כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ:

280. ירמיהו פרק מד פסוק כא
הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ אֹתָם זָכַר יְקֹוָק וַתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ:

281. ירמיהו פרק נא פסוק לה
חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן וְדָמִי אֶל יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם: ס

282. ירמיהו פרק נא פסוק נ
פְּלֵטִים מֵחֶרֶב הִלְכוּ אַל תַּעֲמֹדוּ זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְקֹוָק וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם:

283. ירמיהו פרק נב פסוק א
בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <חמיטל> חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:

284. ירמיהו פרק נב פסוק ג
כִּי עַל אַף יְקֹוָק הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה עַד הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל:

285. ירמיהו פרק נב פסוק ד
וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:

286. ירמיהו פרק נב פסוק יב
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם:

287. ירמיהו פרק נב פסוק יג
וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ:

288. ירמיהו פרק נב פסוק יד
וְאֶת כָּל חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר אֶת רַב טַבָּחִים:

289. ירמיהו פרק נב פסוק כט
בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם:

290. יחזקאל פרק ד פסוק א
וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ לְבֵנָה וְנַתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת יְרוּשָׁלִָם:

291. יחזקאל פרק ד פסוק ז
וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ:

292. יחזקאל פרק ד פסוק טז
וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם וְאָכְלוּ לֶחֶם בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ:

293. יחזקאל פרק ה פסוק ה
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק זֹאת יְרוּשָׁלִַם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת:

294. יחזקאל פרק ט פסוק ד
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק <אלו> אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ:

295. יחזקאל פרק ט פסוק ח
וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְקֹוִק הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם:

296. יחזקאל פרק יא פסוק טו
בֶּן אָדָם אַחֶיךָ אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם רַחֲקוּ מֵעַל יְקֹוָק לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה: ס

297. יחזקאל פרק יב פסוק י
אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם:

298. יחזקאל פרק יב פסוק יט
וְאָמַרְתָּ אֶל עַם הָאָרֶץ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ מֵחֲמַס כָּל הַיֹּשְׁבִים בָּהּ:

299. יחזקאל פרק יג פסוק טז
נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים אֶל יְרוּשָׁלִַם וְהַחֹזִים לָהּ חֲזוֹן שָׁלֹם וְאֵין שָׁלֹם נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק: פ

300. יחזקאל פרק יד פסוק כא
כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה:

301. יחזקאל פרק יד פסוק כב
וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ:

302. יחזקאל פרק טו פסוק ו
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה כֵּן נָתַתִּי אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:

303. יחזקאל פרק טז פסוק ב
בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ:

304. יחזקאל פרק טז פסוק ג
וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לִירוּשָׁלִַם מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית:

305. יחזקאל פרק יז פסוק יב
אֱמָר נָא לְבֵית הַמֶּרִי הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה אֵלֶּה אֱמֹר הִנֵּה בָא מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת מַלְכָּהּ וְאֶת שָׂרֶיהָ וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה:

306. יחזקאל פרק כא פסוק ז
בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלִַם וְהַטֵּף אֶל מִקְדָּשִׁים וְהִנָּבֵא אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:

307. יחזקאל פרק כא פסוק כה
דֶּרֶךְ תָּשִׂים לָבוֹא חֶרֶב אֵת רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶת יְהוּדָה בִירוּשָׁלִַם בְּצוּרָה:

308. יחזקאל פרק כא פסוק כז
בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלִַם לָשׂוּם כָּרִים לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח לְהָרִים קוֹל בִּתְרוּעָה לָשׂוּם כָּרִים עַל שְׁעָרִים לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה לִבְנוֹת דָּיֵק:

309. יחזקאל פרק כב פסוק יט
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלִָם:

310. יחזקאל פרק כג פסוק ד
וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה:

311. יחזקאל פרק כד פסוק ב
בֶּן אָדָם <כתוב> כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:

312. יחזקאל פרק כו פסוק ב
בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה:

313. יחזקאל פרק לג פסוק כא
וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר:

314. יחזקאל פרק לו פסוק לח
כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק: ס

315. יואל פרק ג פסוק ה
וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְקֹוָק קֹרֵא:

316. יואל פרק ד פסוק א
כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר <אשוב> אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:

317. יואל פרק ד פסוק ו
וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם:

318. יואל פרק ד פסוק טז
וַיקֹוָק מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַיקֹוָק מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

319. יואל פרק ד פסוק יז
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר קָדְשִׁי וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ וְזָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ עוֹד: ס

320. יואל פרק ד פסוק כ
וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר:

321. עמוס פרק א פסוק ב
וַיֹּאמַר יְקֹוָק מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל: פ

322. עמוס פרק ב פסוק ה
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם: פ

323. עובדיה פרק א פסוק יא
בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ <שערו> שְׁעָרָיו וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם:

324. עובדיה פרק א פסוק כ
וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב:

325. מיכה פרק א פסוק א
דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלִָם:

326. מיכה פרק א פסוק ה
בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם:

327. מיכה פרק א פסוק ט
כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ כִּי בָאָה עַד יְהוּדָה נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי עַד יְרוּשָׁלִָם:

328. מיכה פרק א פסוק יב
כִּי חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת כִּי יָרַד רָע מֵאֵת יְקֹוָק לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם:

329. מיכה פרק ג פסוק י
בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה:

330. מיכה פרק ג פסוק יב
לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: פ

331. מיכה פרק ד פסוק ב
וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם:

332. מיכה פרק ד פסוק ח
וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם:

333. צפניה פרק א פסוק ד
וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים:

334. צפניה פרק א פסוק יב
וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב יְקֹוָק וְלֹא יָרֵעַ:

335. צפניה פרק ג פסוק יד
רָנִּי בַּת צִיּוֹן הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב בַּת יְרוּשָׁלִָם:

336. צפניה פרק ג פסוק טז
בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל תִּירָאִי צִיּוֹן אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ:

337. זכריה פרק א פסוק יב
וַיַּעַן מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֹּאמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה:

338. זכריה פרק א פסוק יד
וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה:

339. זכריה פרק א פסוק טז
לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת <וקוה> וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם:

340. זכריה פרק א פסוק טז
לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת <וקוה> וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם:

341. זכריה פרק א פסוק יז
עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְקֹוָק עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם: ס

342. זכריה פרק ב פסוק ב
וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם: ס

343. זכריה פרק ב פסוק ו
וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ:

344. זכריה פרק ב פסוק ח
וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ:

345. זכריה פרק ב פסוק טז
וְנָחַל יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם:

346. זכריה פרק ג פסוק ב
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְקֹוָק בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְקֹוָק בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ:

347. זכריה פרק ז פסוק ז
הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא יְקֹוָק בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב: פ

348. זכריה פרק ח פסוק ג
כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ: ס

349. זכריה פרק ח פסוק ג
כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ: ס

350. זכריה פרק ח פסוק ד
כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים:

351. זכריה פרק ח פסוק ח
וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה: ס

352. זכריה פרק ח פסוק טו
כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אַל תִּירָאוּ:

353. זכריה פרק ח פסוק כב
וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת יְקֹוָק צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק: ס

354. זכריה פרק ט פסוק ט
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת:

355. זכריה פרק ט פסוק י
וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ:

356. זכריה פרק יב פסוק ב
הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם:

357. זכריה פרק יב פסוק ב
הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם:

358. זכריה פרק יב פסוק ג
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

359. זכריה פרק יב פסוק ה
וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם אַמְצָה לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם בַּיקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם:

360. זכריה פרק יב פסוק ו
בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם: פ

361. זכריה פרק יב פסוק ו
בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם: פ

362. זכריה פרק יב פסוק ז
וְהוֹשִׁיעַ יְקֹוָק אֶת אָהֳלֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְמַעַן לֹא תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת בֵּית דָּוִיד וְתִפְאֶרֶת יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם עַל יְהוּדָה:

363. זכריה פרק יב פסוק ח
בַּיּוֹם הַהוּא יָגֵן יְקֹוָק בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד וּבֵית דָּוִיד כֵּאלֹהִים כְּמַלְאַךְ יְקֹוָק לִפְנֵיהֶם:

364. זכריה פרק יב פסוק ט
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם:

365. זכריה פרק יב פסוק י
וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר:

366. זכריה פרק יב פסוק יא
בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן:

367. זכריה פרק יג פסוק א
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה:

368. זכריה פרק יד פסוק ב
וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים <תשגלנה> תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר:

369. זכריה פרק יד פסוק ד
וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה:

370. זכריה פרק יד פסוק ח
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה:

371. זכריה פרק יד פסוק י
יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ:

372. זכריה פרק יד פסוק יא
וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח:

373. זכריה פרק יד פסוק יב
וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְקֹוָק אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם:

374. זכריה פרק יד פסוק יד
וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד:

375. זכריה פרק יד פסוק טז
וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

376. זכריה פרק יד פסוק יז
וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:

377. זכריה פרק יד פסוק כא
וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיקֹוָק צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית יְקֹוָק צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא:

378. מלאכי פרק ב פסוק יא
בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְקֹוָק אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר:

379. מלאכי פרק ג פסוק ד
וְעָרְבָה לַיקֹוָק מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

380. תהלים פרק נא פסוק כ
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם:

381. תהלים פרק סח פסוק ל
מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:

382. תהלים פרק עט פסוק א
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים:

383. תהלים פרק עט פסוק ג
שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר:

384. תהלים פרק קב פסוק כב
לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְקֹוָק וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם:

385. תהלים פרק קטז פסוק יט
בְּחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ:

386. תהלים פרק קכב פסוק ב
עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:

387. תהלים פרק קכב פסוק ג
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:

388. תהלים פרק קכב פסוק ו
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:

389. תהלים פרק קכה פסוק ב
יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיקֹוָק סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

390. תהלים פרק קכח פסוק ה
יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

391. תהלים פרק קלה פסוק כא
בָּרוּךְ יְקֹוָק מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ:

392. תהלים פרק קלז פסוק ה
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

393. תהלים פרק קלז פסוק ו
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:

394. תהלים פרק קלז פסוק ז
זְכֹר יְקֹוָק לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:

395. תהלים פרק קמז פסוק ב
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְקֹוָק נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:

396. תהלים פרק קמז פסוק יב
שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְקֹוָק הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן:

397. שיר השירים פרק א פסוק ה
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה:

398. שיר השירים פרק ב פסוק ז
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ס

399. שיר השירים פרק ג פסוק ה
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ס

400. שיר השירים פרק ג פסוק י
עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:

401. שיר השירים פרק ה פסוק ח
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:

402. שיר השירים פרק ה פסוק טז
חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:

403. שיר השירים פרק ו פסוק ד
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת:

404. שיר השירים פרק ח פסוק ד
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ס

405. איכה פרק א פסוק ז
זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ: ס

406. איכה פרק א פסוק ח
חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר: ס

407. איכה פרק א פסוק יז
פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יְקֹוָק לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם: ס

408. איכה פרק ב פסוק י
יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם: ס

409. איכה פרק ב פסוק יג
מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ: ס

410. איכה פרק ב פסוק טו
סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ: ס

411. איכה פרק ד פסוק יב
לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ <וכל> כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם: ס

412. קהלת פרק א פסוק א
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

413. קהלת פרק א פסוק יב
אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם:

414. קהלת פרק א פסוק טז
דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת:

415. קהלת פרק ב פסוק ז
קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם:

416. קהלת פרק ב פסוק ט
וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי:

417. דניאל פרק א פסוק א
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶיהָ:

418. דניאל פרק ה פסוק ב
בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ:

419. דניאל פרק ה פסוק ג
בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ:

420. דניאל פרק ו פסוק יא
וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה: ס

421. דניאל פרק ט פסוק ב
בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה:

422. דניאל פרק ט פסוק ז
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ:

423. דניאל פרק ט פסוק יב
וַיָּקֶם אֶת <דבריו> דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֵינוּ וְעַל שֹׁפְטֵינוּ אֲשֶׁר שְׁפָטוּנוּ לְהָבִיא עָלֵינוּ רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר לֹא נֶעֶשְׂתָה תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה בִּירוּשָׁלִָם:

424. דניאל פרק ט פסוק טז
אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ:

425. דניאל פרק ט פסוק טז
אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ:

426. דניאל פרק ט פסוק כה
וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים:

427. עזרא פרק א פסוק ב
כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:

428. עזרא פרק א פסוק ג
מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

429. עזרא פרק א פסוק ג
מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

430. עזרא פרק א פסוק ד
וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

431. עזרא פרק א פסוק ה
וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

432. עזרא פרק א פסוק ז
וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו:

433. עזרא פרק א פסוק יא
כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם: פ

434. עזרא פרק ב פסוק א
וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה <נבוכדנצור> נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ:

435. עזרא פרק ב פסוק סח
וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת בְּבוֹאָם לְבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם הִתְנַדְּבוּ לְבֵית הָאֱלֹהִים לְהַעֲמִידוֹ עַל מְכוֹנוֹ:

436. עזרא פרק ג פסוק א
וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים ס וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם: ס

437. עזרא פרק ג פסוק ח
וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְקֹוָק: פ

438. עזרא פרק ג פסוק ח
וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְקֹוָק: פ

439. עזרא פרק ד פסוק ו
וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: ס

440. עזרא פרק ד פסוק ח
רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא:

441. עזרא פרק ד פסוק יב
יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן לְוָתָךְ עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא בָּנַיִן <ושורי> וְשׁוּרַיָּא <אשכללו> שַׁכְלִילוּ וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ:

442. עזרא פרק ד פסוק כ
וּמַלְכִין תַּקִּיפִין הֲווֹ עַל יְרוּשְׁלֶם וְשַׁלִּיטִין בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ מִתְיְהֵב לְהוֹן:

443. עזרא פרק ד פסוק כג
אֱדַיִן מִן דִּי פַּרְשֶׁגֶן נִשְׁתְּוָנָא דִּי <ארתחששתא> אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מַלְכָּא קֱרִי קֳדָם רְחוּם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּכְנָוָתְהוֹן אֲזַלוּ בִבְהִילוּ לִירוּשְׁלֶם עַל יְהוּדָיֵא וּבַטִּלוּ הִמּוֹ בְּאֶדְרָע וְחָיִל: ס

444. עזרא פרק ד פסוק כד
בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: פ

445. עזרא פרק ה פסוק א
וְהִתְנַבִּי חַגַּי <נביאה> נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר עִדּוֹא <נביאיא> נְבִיַּיָּא עַל יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן: ס

446. עזרא פרק ה פסוק ב
בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְעִמְּהוֹן <נביאיא> נְבִיַּיָּא דִי אֱלָהָא מְסָעֲדִין לְהוֹן: פ

447. עזרא פרק ה פסוק יד
וְאַף מָאנַיָּא דִי בֵית אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל הִמּוֹ לְהֵיכְלָא דִּי בָבֶל הַנְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא מִן הֵיכְלָא דִּי בָבֶל וִיהִיבוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר שְׁמֵהּ דִּי פֶחָה שָׂמֵהּ:

448. עזרא פרק ה פסוק טו
וַאֲמַר לֵהּ <אלה> אֵל מָאנַיָּא שֵׂא אֵזֶל אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וּבֵית אֱלָהָא יִתְבְּנֵא עַל אַתְרֵהּ: ס

449. עזרא פרק ה פסוק טז
אֱדַיִן שֵׁשְׁבַּצַּר דֵּךְ אֲתָא יְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וּמִן אֱדַיִן וְעַד כְּעַן מִתְבְּנֵא וְלָא שְׁלִם:

450. עזרא פרק ה פסוק יז
וּכְעַן הֵן עַל מַלְכָּא טָב יִתְבַּקַּר בְּבֵית גִּנְזַיָּא דִּי מַלְכָּא תַמָּה דִּי בְּבָבֶל הֵן אִיתַי דִּי מִן כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ בִּירוּשְׁלֶם וּרְעוּת מַלְכָּא עַל דְּנָה יִשְׁלַח עֲלֶינָא: ס

451. עזרא פרק ו פסוק ג
בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּי דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין:

452. עזרא פרק ו פסוק ה
וְאַף מָאנֵי בֵית אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא: ס

453. עזרא פרק ו פסוק ה
וְאַף מָאנֵי בֵית אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא: ס

454. עזרא פרק ו פסוק ט
וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם דִּי לָא שָׁלוּ:

455. עזרא פרק ו פסוק יב
וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד: פ

456. עזרא פרק ו פסוק יח
וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה: פ

457. עזרא פרק ז פסוק ז
וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ:

458. עזרא פרק ז פסוק ח
וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ:

459. עזרא פרק ז פסוק ט
כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו:

460. עזרא פרק ז פסוק יג
מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ:

461. עזרא פרק ז פסוק יד
כָּל קֳבֵל דִּי מִן קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ:

462. עזרא פרק ז פסוק טו
וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ:

463. עזרא פרק ז פסוק טז
וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:

464. עזרא פרק ז פסוק יז
כָּל קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין דִּכְרִין אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:

465. עזרא פרק ז פסוק יט
וּמָאנַיָּא דִּי מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם:

466. עזרא פרק ז פסוק כז
בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

467. עזרא פרק ח פסוק כט
שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְקֹוָק:

468. עזרא פרק ח פסוק ל
וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ: פ

469. עזרא פרק ח פסוק לא
וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ:

470. עזרא פרק ח פסוק לב
וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה:

471. עזרא פרק ט פסוק ט
כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: ס

472. עזרא פרק י פסוק ז
וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם:

473. עזרא פרק י פסוק ז
וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם:

474. עזרא פרק י פסוק ט
וַיִּקָּבְצוּ כָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וַיֵּשְׁבוּ כָל הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים מַרְעִידִים עַל הַדָּבָר וּמֵהַגְּשָׁמִים: פ

475. נחמיה פרק א פסוק ב
וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם:

476. נחמיה פרק א פסוק ג
וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ:

477. נחמיה פרק ב פסוק יא
וָאָבוֹא אֶל יְרוּשָׁלִָם וָאֱהִי שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה:

478. נחמיה פרק ב פסוק יב
וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי וְלֹא הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אֱלֹהַי נֹתֵן אֶל לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלִָם וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ:

479. נחמיה פרק ב פסוק יג
וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר <המפרוצים> הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ:

480. נחמיה פרק ב פסוק יז
וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה:

481. נחמיה פרק ב פסוק יז
וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה:

482. נחמיה פרק ב פסוק כ
וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם:

483. נחמיה פרק ג פסוק ח
עַל יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן חַרְהֲיָה צוֹרְפִים ס וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן הָרַקָּחִים וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה: ס

484. נחמיה פרק ג פסוק ט
וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק רְפָיָה בֶן חוּר שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם: ס

485. נחמיה פרק ג פסוק יב
וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן הַלּוֹחֵשׁ שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם הוּא וּבְנוֹתָיו: ס

486. נחמיה פרק ד פסוק א
וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד:

487. נחמיה פרק ד פסוק ב
וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה:

488. נחמיה פרק ד פסוק טז
גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה:

489. נחמיה פרק ו פסוק ז
וְגַם נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר מֶלֶךְ בִּיהוּדָה וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו: ס

490. נחמיה פרק ז פסוק ב
וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים:

491. נחמיה פרק ז פסוק ג
<ויאמר> וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ:

492. נחמיה פרק ז פסוק ג
<ויאמר> וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ:

493. נחמיה פרק ז פסוק ו
אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ:

494. נחמיה פרק ח פסוק טו
וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: פ

495. נחמיה פרק יא פסוק א
וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים:

496. נחמיה פרק יא פסוק א
וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים:

497. נחמיה פרק יא פסוק ב
וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם: פ

498. נחמיה פרק יא פסוק ג
וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בִּירוּשָׁלִָם וּבְעָרֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה:

499. נחמיה פרק יא פסוק ד
וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִבְּנֵי יְהוּדָה וּמִבְּנֵי בִנְיָמִן מִבְּנֵי יְהוּדָה עֲתָיָה בֶן עֻזִּיָּה בֶּן זְכַרְיָה בֶן אֲמַרְיָה בֶּן שְׁפַטְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מִבְּנֵי פָרֶץ:

500. נחמיה פרק יא פסוק ו
כָּל בְּנֵי פֶרֶץ הַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלִָם אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה אַנְשֵׁי חָיִל: ס

501. נחמיה פרק יא פסוק כב
וּפְקִיד הַלְוִיִּם בִּירוּשָׁלִַם עֻזִּי בֶן בָּנִי בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים לְנֶגֶד מְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים:

502. נחמיה פרק יב פסוק כז
וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת:

503. נחמיה פרק יב פסוק כז
וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת:

504. נחמיה פרק יב פסוק כח
וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן חַצְרֵי נְטֹפָתִי:

505. נחמיה פרק יב פסוק כט
וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת כִּי חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרֲרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם:

506. נחמיה פרק יב פסוק מג
וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שָׂמֵחוּ וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם מֵרָחוֹק:

507. נחמיה פרק יג פסוק ו
וּבְכָל זֶה לֹא הָיִיתִי בִּירוּשָׁלִָם כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְקֵץ יָמִים נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ:

508. נחמיה פרק יג פסוק ז
וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם וָאָבִינָה בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים:

509. נחמיה פרק יג פסוק טו
בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד:

510. נחמיה פרק יג פסוק טז
וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם:

511. נחמיה פרק יג פסוק יט
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

512. נחמיה פרק יג פסוק כ
וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם:

513. דברי הימים א פרק ג פסוק ד
שִׁשָּׁה נוֹלַד לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: ס

514. דברי הימים א פרק ה פסוק לו
וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם:

515. דברי הימים א פרק ה פסוק מא
וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר: ס

516. דברי הימים א פרק ו פסוק יז
וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם:

517. דברי הימים א פרק ח פסוק כח
אֵלֶּה רָאשֵׁי אָבוֹת לְתֹלְדוֹתָם רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם: ס

518. דברי הימים א פרק ח פסוק לב
וּמִקְלוֹת הוֹלִיד אֶת שִׁמְאָה וְאַף הֵמָּה נֶגֶד אֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם אֲחֵיהֶם:

519. דברי הימים א פרק ט פסוק ג
וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִן בְּנֵי יְהוּדָה וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה:

520. דברי הימים א פרק ט פסוק לד
אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם לְתֹלְדוֹתָם רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם: פ

521. דברי הימים א פרק ט פסוק לח
וּמִקְלוֹת הוֹלִיד אֶת שִׁמְאָם וְאַף הֵם נֶגֶד אֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם אֲחֵיהֶם: ס

522. דברי הימים א פרק יא פסוק ד
וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

523. דברי הימים א פרק יד פסוק ג
וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת:

524. דברי הימים א פרק יד פסוק ד
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב נָתָן וּשְׁלֹמֹה:

525. דברי הימים א פרק טו פסוק ג
וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ:

526. דברי הימים א פרק יח פסוק ז
וַיִּקַּח דָּוִיד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ עַל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם:

527. דברי הימים א פרק יט פסוק טו
וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנוּסוּ גַם הֵם מִפְּנֵי אַבְשַׁי אָחִיו וַיָּבֹאוּ הָעִירָה וַיָּבֹא יוֹאָב יְרוּשָׁלִָם: פ

528. דברי הימים א פרק כ פסוק א
וַיְהִי לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים וַיִּנְהַג יוֹאָב אֶת חֵיל הַצָּבָא וַיַּשְׁחֵת אֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא וַיָּצַר אֶת רַבָּה וְדָוִיד יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם וַיַּךְ יוֹאָב אֶת רַבָּה וַיֶּהֶרְסֶהָ:

529. דברי הימים א פרק כ פסוק ג
וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשַׂר בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִיצֵי הַבַּרְזֶל וּבַמְּגֵרוֹת וְכֵן יַעֲשֶׂה דָוִיד לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִיד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם: פ

530. דברי הימים א פרק כא פסוק ד
וּדְבַר הַמֶּלֶךְ חָזַק עַל יוֹאָב וַיֵּצֵא יוֹאָב וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם:

531. דברי הימים א פרק כא פסוק טו
וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה יְקֹוָק וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד עִם גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי: ס

532. דברי הימים א פרק כא פסוק טז
וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם:

533. דברי הימים א פרק כג פסוק כה
כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם:

534. דברי הימים א פרק כח פסוק א
וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל רְכוּשׁ וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל גִּבּוֹר חָיִל אֶל יְרוּשָׁלִָם:

535. דברי הימים א פרק כט פסוק כז
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ:

536. דברי הימים ב פרק א פסוק ד
אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם:

537. דברי הימים ב פרק א פסוק יג
וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל: פ

538. דברי הימים ב פרק א פסוק יד
וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

539. דברי הימים ב פרק א פסוק טו
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:

540. דברי הימים ב פרק ב פסוק ו
וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי:

541. דברי הימים ב פרק ב פסוק טו
וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלִָם: פ

542. דברי הימים ב פרק ג פסוק א
וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי:

543. דברי הימים ב פרק ה פסוק ב
אָז יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן:

544. דברי הימים ב פרק ו פסוק ו
וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:

545. דברי הימים ב פרק ח פסוק ו
וְאֶת בַּעֲלָת וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ:

546. דברי הימים ב פרק ט פסוק א
וּמַלְכַּת שְׁבָא שָׁמְעָה אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה וַתָּבוֹא לְנַסּוֹת אֶת שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת בִּירוּשָׁלִַם בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד וּגְמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב לָרֹב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבוֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ:

547. דברי הימים ב פרק ט פסוק כה
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

548. דברי הימים ב פרק ט פסוק כז
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:

549. דברי הימים ב פרק ט פסוק ל
וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה:

550. דברי הימים ב פרק י פסוק יח
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם: ס

551. דברי הימים ב פרק יא פסוק א
וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמַּמְלָכָה לִרְחַבְעָם: פ

552. דברי הימים ב פרק יא פסוק ה
וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה:

553. דברי הימים ב פרק יא פסוק יד
כִּי עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם כִּי הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַיקֹוָק:

554. דברי הימים ב פרק יא פסוק טז
וְאַחֲרֵיהֶם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:

555. דברי הימים ב פרק יב פסוק ב
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי מָעֲלוּ בַּיקֹוָק:

556. דברי הימים ב פרק יב פסוק ד
וַיִּלְכֹּד אֶת עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד יְרוּשָׁלִָם: ס

557. דברי הימים ב פרק יב פסוק ה
וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא בָּא אֶל רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ אֶל יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד שִׁישָׁק:

558. דברי הימים ב פרק יב פסוק ז
וּבִרְאוֹת יְקֹוָק כִּי נִכְנָעוּ הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה וְלֹא תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד שִׁישָׁק:

559. דברי הימים ב פרק יב פסוק ט
וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה:

560. דברי הימים ב פרק יב פסוק יג
וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִַם וַיִּמְלֹךְ כִּי בֶן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית:

561. דברי הימים ב פרק יב פסוק יג
וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִַם וַיִּמְלֹךְ כִּי בֶן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית:

562. דברי הימים ב פרק יג פסוק ב
שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל מִן גִּבְעָה וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה וּבֵין יָרָבְעָם:

563. דברי הימים ב פרק יד פסוק יד
וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: ס

564. דברי הימים ב פרק טו פסוק י
וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא:

565. דברי הימים ב פרק יז פסוק יג
וּמְלָאכָה רַבָּה הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל בִּירוּשָׁלִָם:

566. דברי הימים ב פרק יט פסוק א
וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם:

567. דברי הימים ב פרק יט פסוק ד
וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם ס וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:

568. דברי הימים ב פרק יט פסוק ח
וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט יְקֹוָק וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם:

569. דברי הימים ב פרק יט פסוק ח
וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט יְקֹוָק וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם:

570. דברי הימים ב פרק כ פסוק ה
וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית יְקֹוָק לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה:

571. דברי הימים ב פרק כ פסוק טו
וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר יְקֹוָק לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים:

572. דברי הימים ב פרק כ פסוק יז
לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַיקֹוָק עִמָּכֶם:

573. דברי הימים ב פרק כ פסוק יח
וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיקֹוָק:

574. דברי הימים ב פרק כ פסוק כ
וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ:

575. דברי הימים ב פרק כ פסוק כז
וַיָּשֻׁבוּ כָּל אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְחָם יְקֹוָק מֵאוֹיְבֵיהֶם:

576. דברי הימים ב פרק כ פסוק כז
וַיָּשֻׁבוּ כָּל אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְחָם יְקֹוָק מֵאוֹיְבֵיהֶם:

577. דברי הימים ב פרק כ פסוק כח
וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל בֵּית יְקֹוָק:

578. דברי הימים ב פרק כ פסוק לא
וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט עַל יְהוּדָה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי:

579. דברי הימים ב פרק כא פסוק ה
בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

580. דברי הימים ב פרק כא פסוק יא
גַּם הוּא עָשָׂה בָמוֹת בְּהָרֵי יְהוּדָה וַיֶּזֶן אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וַיַּדַּח אֶת יְהוּדָה: פ

581. דברי הימים ב פרק כא פסוק יג
וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב וְגַם אֶת אַחֶיךָ בֵית אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ:

582. דברי הימים ב פרק כא פסוק כ
בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיֵּלֶךְ בְּלֹא חֶמְדָּה וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים:

583. דברי הימים ב פרק כב פסוק א
וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים לַמַּחֲנֶה וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה: פ

584. דברי הימים ב פרק כב פסוק ב
בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי:

585. דברי הימים ב פרק כג פסוק ב
וַיָּסֹבּוּ בִּיהוּדָה וַיִּקְבְּצוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל יְרוּשָׁלִָם:

586. דברי הימים ב פרק כד פסוק א
בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע:

587. דברי הימים ב פרק כד פסוק ו
וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ עַל הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת:

588. דברי הימים ב פרק כד פסוק ט
וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַיקֹוָק מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר:

589. דברי הימים ב פרק כד פסוק יח
וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת:

590. דברי הימים ב פרק כד פסוק כג
וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק:

591. דברי הימים ב פרק כה פסוק א
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם:

592. דברי הימים ב פרק כה פסוק כג
וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה:

593. דברי הימים ב פרק כה פסוק כג
וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה:

594. דברי הימים ב פרק כה פסוק כז
וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם:

595. דברי הימים ב פרק כו פסוק ג
בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <יכיליה> יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם:

596. דברי הימים ב פרק כו פסוק ג
בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <יכיליה> יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם:

597. דברי הימים ב פרק כו פסוק ט
וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם:

598. דברי הימים ב פרק כו פסוק טו
וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק:

599. דברי הימים ב פרק כז פסוק א
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁה בַּת צָדוֹק:

600. דברי הימים ב פרק כז פסוק ח
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

601. דברי הימים ב פרק כח פסוק א
בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּדָוִיד אָבִיו:

602. דברי הימים ב פרק כח פסוק י
וְעַתָּה בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

603. דברי הימים ב פרק כח פסוק כד
וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְקֹוָק וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם:

604. דברי הימים ב פרק כח פסוק כז
וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ יְחִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ

605. דברי הימים ב פרק כט פסוק א
יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ:

606. דברי הימים ב פרק כט פסוק ח
וַיְהִי קֶצֶף יְקֹוָק עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם וַיִּתְּנֵם <לזועה> לְזַעֲוָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם:

607. דברי הימים ב פרק ל פסוק א
וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

608. דברי הימים ב פרק ל פסוק ב
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי:

609. דברי הימים ב פרק ל פסוק ג
כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם:

610. דברי הימים ב פרק ל פסוק ה
וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב:

611. דברי הימים ב פרק ל פסוק יא
אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם:

612. דברי הימים ב פרק ל פסוק יג
וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד:

613. דברי הימים ב פרק ל פסוק יד
וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן:

614. דברי הימים ב פרק ל פסוק כא
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמְהַלְלִים לַיקֹוָק יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַיקֹוָק: ס

615. דברי הימים ב פרק ל פסוק כו
וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם: ס

616. דברי הימים ב פרק ל פסוק כו
וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם: ס

617. דברי הימים ב פרק לא פסוק ד
וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְקֹוָק:

618. דברי הימים ב פרק לב פסוק ב
וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם:

619. דברי הימים ב פרק לב פסוק ט
אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל לָכִישׁ וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לֵאמֹר:

620. דברי הימים ב פרק לב פסוק י
כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם:

621. דברי הימים ב פרק לב פסוק יב
הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ:

622. דברי הימים ב פרק לב פסוק יח
וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית עַל עַם יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:

623. דברי הימים ב פרק לב פסוק יט
וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם: ס

624. דברי הימים ב פרק לב פסוק כב
וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב:

625. דברי הימים ב פרק לב פסוק כג
וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיקֹוָק לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן: ס

626. דברי הימים ב פרק לב פסוק כה
וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:

627. דברי הימים ב פרק לב פסוק כו
וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף יְקֹוָק בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ:

628. דברי הימים ב פרק לב פסוק לג
וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ

629. דברי הימים ב פרק לג פסוק א
בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

630. דברי הימים ב פרק לג פסוק ד
וּבָנָה מִזְבְּחוֹת בְּבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם יִהְיֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם:

631. דברי הימים ב פרק לג פסוק ז
וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם:

632. דברי הימים ב פרק לג פסוק ט
וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

633. דברי הימים ב פרק לג פסוק יג
וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים:

634. דברי הימים ב פרק לג פסוק טו
וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית יְקֹוָק וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית יְקֹוָק וּבִירוּשָׁלִָם וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה לָעִיר:

635. דברי הימים ב פרק לג פסוק כא
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

636. דברי הימים ב פרק לד פסוק א
בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

637. דברי הימים ב פרק לד פסוק ג
וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת:

638. דברי הימים ב פרק לד פסוק ה
וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל <מזבחותים> מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם:

639. דברי הימים ב פרק לד פסוק ז
וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם: ס

640. דברי הימים ב פרק לד פסוק ט
וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן <וישבי> וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם:

641. דברי הימים ב פרק לד פסוק כב
וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן <תוקהת> תָּקְהַת בֶּן חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת: ס

642. דברי הימים ב פרק לד פסוק כט
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:

643. דברי הימים ב פרק לד פסוק ל
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית יְקֹוָק:

644. דברי הימים ב פרק לד פסוק לב
וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:

645. דברי הימים ב פרק לד פסוק לב
וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:

646. דברי הימים ב פרק לה פסוק א
וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיקֹוָק וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:

647. דברי הימים ב פרק לה פסוק יח
וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: ס

648. דברי הימים ב פרק לה פסוק כד
וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ: פ

649. דברי הימים ב פרק לה פסוק כד
וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ: פ

650. דברי הימים ב פרק לו פסוק א
וַיִּקְחוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו בִּירוּשָׁלִָם:

651. דברי הימים ב פרק לו פסוק ב
בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

652. דברי הימים ב פרק לו פסוק ג
וַיְסִירֵהוּ מֶלֶךְ מִצְרַיִם בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעֲנֹשׁ אֶת הָאָרֶץ מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב:

653. דברי הימים ב פרק לו פסוק ד
וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים וְאֶת יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְכוֹ וַיְבִיאֵהוּ מִצְרָיְמָה: פ

654. דברי הימים ב פרק לו פסוק ה
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו:

655. דברי הימים ב פרק לו פסוק ט
בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:

656. דברי הימים ב פרק לו פסוק י
וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית יְקֹוָק וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: פ

657. דברי הימים ב פרק לו פסוק יא
בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:

658. דברי הימים ב פרק לו פסוק יד
גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ <למעול> לִמְעָל מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם:

659. דברי הימים ב פרק לו פסוק יט
וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית: ס

660. דברי הימים ב פרק לו פסוק כג
כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל:

Bookmark and Share